בקיה ארוכת-עוקץ היא צמח עשבוני חד-שנתי, מקריח עד קירח, זקוף, גובהו 75-20 ס"מ, נופו דליל. לעתים הגבעולים פחוסים, משתרגים על צמחים שכנים. העלים מורכבים, מנוצים פעם אחת, עשויים 8-5 זוגות עלעלים איזמלניים-סרגליים, מוארכים וצרים, קצותיהם קהים, או מפורצים. הפטוטרות מסתיימות בקנוקנות עדינות, לעתים מסתעפות לעד 3 זרועות מתפתלות-מסתלסלות. עלי הלוואי, הלופתים את בסיס הפטוטרת, דו-צורתיים, ייחודיים מבין מיני הבקיה הגדלים בישראל: עלה אחד מנוון כמעט לכדי נימה מרצענית-סרגלית זעירה, יושבת ואילו חברו מחולק-מנוצה לאונות נימיות רבות, ערוכות כאצבעות כף-יד, נישאות על עוקץ. התפרחות בנות פרח פרפרני יחיד, בחיקי עלים, נישא על עוקץ ניכר, לעתים ארוך מן העלה ולעתים קצר ממנו. עוקץ התפרחת, הארוך מעוקצי התפרחת שבכל מיני הבקיה הגדלים בישראל, הוא שהקנה למין את שמו העברי. הגביע דמוי-משפך צר, מעוטר ב-5 שיניים כמעט שוות, מרצעניות-צרות, אורכן כאורך צינור הגביע. עלי הכותרת ארוכים כפליים מהגביע. המפרש ארוך מהסירה ומהמשוטים, מפורץ בראשו, צבעו לילך ולאורכו עורקים סגולים. המשוטים והסירה לילכיים, בהירים יותר, כמעט לבנים. התרמיל איזמלני-מוארך, פחוס מצדדיו, אורכו עד 3 ס"מ, גבו גלוני מעט, בקצהו ניכרים שרידי עמוד עלי קצר, מכיל 6-2 זרעים עדשתיים-פחוסים, חומים-כהים, חלקים.
בקיה ארוכת עוקץ פורחת באביב. היא נדירה מאוד בישראל וידועה רק מהר אביטל שבגולן, שם נמצאה לראשונה בישראל בשנת 2014 על-ידי פרופ' אבי שמידע ויאיר אור. תפוצתה העולמית משתרעת בצפון אגן הים-התיכון, בתורכיה ובאירופה וכן במצרים ועירק. למרות נדירותו בישראל, המין נחשב בעולם כנפוץ, יציב ואינו תחת איום.
בקיה ארוכת עוקץ שימשה בעבר כגידול חקלאי נפוץ, בעיקר בספרד ובדרום-צרפת, שם היא ידועה בכינוי "עדשים שחורות", אולם גידולה הלך ופחת עם השנים וכיום הוא נדיר למדי. בראשית המאה ה-20 הוחל בגידול המין גם בארה"ב, כצמח להעשרת חומר אורגני במטעים.
בקיה ארוכת-עוקץ תוארה בשנת 1807, על-ידי הבוטנאי הדני הורנמן (Jens Wilken Hornemann, 1770-1841). שמו המדעי של הסוג, Vicia, שם לטיני עתיק יומין למיני הסוג, ככל הנראה נגזרת של המילה vinco, victum - "לנצח", "מנצח". שמו המדעי של המין, articulata, מלטינית: "המפרקים", "מפרקית", ככל הנראה מאזכר את עלי-הלוואי, היוצאים מחיקי העלים, הלוא הם מפרקי הגבעול.
השם העברי "בִּקְיָה" נזכר לראשונה במילון "ילקוט הצמחים" של האקדמיה ללשון העברית, שערכו פ. אוירבך ומ. אזרחי (קרישבסקי), בשנת תר"ץ (1930).
בסוג בקיה יותר מ-230 מינים. בישראל נאספו 25 מינים, רובם נדירים.
כתב: דרור מלמד