אאוקלדיום דורי

להבנת מושגי היסוד בטחבים ומחזור חייהם מומלץ לקרוא את ה"מבוא לסיסטמטיקה של טחבים"
אאוקלדיום דּוּרִי הוא טחב-עלים אקרוקרפי (acrocarpous, טחב זקוף, שבו מתפתחים המנבגים בקצה גבעולי הגמטופיט), המשתייך למשפחת Pottiaceae, משגשג בבתי-גידול לחים ויוצר כריות גדולות צפופות, בצבע ירוק-בהיר עד ירוק-מכחיל. לעתים-קרובות, בסיס הצמחים מצופה בשכבת סיד, עליה נוצר משקע פחמתי (קרבונט) דמוי-טוף (tufa, אין להתבלבל עם טוף געשי). הגבעולים זקופים, אורכם עד כ-2 ס"מ ויותר, מסתעפים. העלים ערוכים בכעין דורים צפופים לאורך הגבעול, מכאן שם המין (שאינו רשמי, תרגום השם המדעי, verticillatum, מלטינית: "בעל-דורים"). חלקם העליון של הצמחים ירוק וחלקם התחתון צהבהב, לעתים לבנבן - חסר צבע. בטחב הלח הטרפים זקופים עד מפושקים, לעתים קשותים לאחור, בהתייבשם הם נצמדים לגבעול וקצותיהם נגללים כלפי פנים. הטרפים סרגליים-איזמלניים, אורכם 2.5-1 מ"מ, מתחדדים, שטוחים, או מרזביים במחציתם העליונה. שולי הטרפים שטוחים, משוננים בבסיסם. עורק האמצע חסון, ניכר, נמשך עד קצה הטרף. אברי המין, הארכוגניה הנקביות והאנתרידיה הזכריים, ערוכים על פרטים נפרדים (מערך מעין "דו-ביתי", dioicous). המנבגים אינם מרובים, סטגוקרפיים (stegocarpous, מיוונית: stego  - "גג", "מכסה", carpos - "פרי"), נפתחים במכסה וכך משתחררים הנבגים. קופסית המנבג (capsule) ביצנית-סגלגלה. מכסה המנבג (operculum) חרוטי קצר, אורכו כשליש הקופסית. הקופסית נישאת על זיף (seta) זקוף, צהוב-אדמדם, אורכו 5-3 מ"מ, לעתים מעט מפותל. המצנפת (calyptra) - שארית הפלואידית מרקמת הארכגון, המכילה את תא הביצה, אותה מבקע זיף המנבג הדיפלואידי ונושאה בראשו, תוך התפתחות הקופסית - קרומית, חלקה, דמויית-מקור, כבונה (cucullate) - נבקעת בתחתיתה בסדק יחיד, טרם נשירתה. בפי-המנבג (peristome) 16 שיניים קצרצרות, שלמות, לעתים שסועות.

כרוב הטחבים בישראל, תקופת צמיחתו של אאוקלדיום דורי קצרה ומתמשכת משלהי הסתיו (נובמבר) ועד לאביב (מרץ-אפריל). מנבגים ניתן למצוא בעיצומו של החורף, בחודשי פברואר-מרץ.
אאוקלדיום דורי נפוץ בישראל מאילת ועד לגולן, במקומות לחים, על סלעי אבן-גיר (טרוורטין), אדמות גירניות וקרקעות לס וחוואר, במצוקים שעליהם ניגרים מים, ליד מפלים, מעיינות ובפתחי מערות. תפוצתו העולמית קוסמופוליטית.
אאוקלדיום דורי תואר בשנת 1846 על-ידי צמד הבריולוגים (חוקרי הטחבים), הגרמני ברוך (Philipp Bruch, 1781-1847) והצרפתי שימפר (Wilhelm Philippe Schimper, 1808 -1880). למעשה תואר המין לראשונה בשנת 1801 ע"י החוקר האנגלי וויטרינג (William Withering 1741-1799), שגילה בין השאר את הדיגיטלין, המופק מצמח הדיגיטליס (Digitalis purpurea) לטיפול במחלות לב, אשר שייכו לסוג טחובית (Bryum verticillatum). שמו המדעי של הסוג, Eucaldium, מיוונית: eu -  "טוב", "היטב", klados - "ענף", לאמור: "ענפים מפותחים", מאזכר את הגבעולים המתפצלים באופן דו-קרני מספר פעמים.
בסוג אאוקלדיום 7 מינים, אאוקלדיום דורי הוא היחיד שנאסף בישראל. 

כתב: דרור מלמד