להבנת מושגי היסוד בטחבים ומחזור חייהם מומלץ לקרוא את ה"מבוא לסיסטמטיקה של טחבים"
בפלורה פלסטינה מתוארים 6 מיני אורתוטריכום הגדלים בישראל. הסוג אורתוטריכום עבר בשנים האחרונות רוויזיה ומיני הסוג הופרדו לשני סוגים, על פי המבנה האנטומי של הפיוניות הזרועות על-פני קופסית המנבג. באחדים מן המינים הפיוניות שקועות ברקמת הקופסית ונראות בהגדלה מיקרוסקופית כשקערוריות - אלה נותרו בסוג אורתוטריכום. במינים אחרים פיוניות הקופסית שטחיות, בגובה שאר הרקמה - מינים אלה הופרדו לסוג חדש - לווינסקיה (Lewinskya). הסוג קרוי לכבודה של החוקרת הדנית לווינסקי-הפאסארי (Jette Lewinsky-Haapasaari, 1948-1998), שנפטרה בדמי ימיה ממחלה קשה ואשר היתה בעיצומו של מחקר מבוסס אנליזות מולקולאריות, שהיווה בסיס לרוויזיה בסוג אורתוטריכום. לאחר פטירתה המשיכו חוקרים שעבדו איתה בשיתוף-פעולה את המחקר בתחום והפרידו את המינים, כאמור1. מבין המינים הגדלים בישראל, אורתוטריכום שקוף, אורתוטריכום גמוד ואורתוטריכום גביעוני נותרו בסוג אורתוטריכום ואילו אורתוטריכום חלק (Orthotrichum striatum), אורתוטריכום הסלעים (Orthotrichum rupestre) ואורתוטריכום היערות (Orthotrichum affine) משוייכים כיום לסוג לווינסקיה (ולפיכך הותאמו קלות גם שמות המין: Lewinskya striata, Lewinskya rupestris, Lewinskya affinis).
לווינסקיה חלקה היא טחב-עלים אקרוקרפי (acrocarpous, טחב שבו מתפתחים המנבגים בקצה גבעולי הגמטופיט), המשתייך למשפחת Orthotrichaceae. זהו טחב בינוני בגודלו, גובהו עד 3 ס"מ, יוצר גושים קטנים על גזעי עצי אלון ואלה. הגמטופיט ירוק-כהה עד חום, לעתים קרובות נושא מנבגים מרובים. הגבעולים מתפצלים לענפים. העלים היבשים זקופים וצמודים לגבעול, בלחות הם נפרשים ומתפשקים. הטרפים איזמלניים-ביצניים, קצותיהם מחודדים, לעתים קצה הטרף משונן בעדינות (תכונה זו ניתנת להבחנה במיקרוסקופ), שולי הטרף תמימים, גלולים מטה. עורק האמצע (costa) נמשך כמעט עד לקצה הטרף. אברי המין, הארכוגניה הנקביות והאנתרידיה הזכריים, ערוכים על אותו פרט (מערך מעין "חד-ביתי", autoicous), כשהם מסודרים זה בצד זה על גבעולון משותף (מערך הקרוי: gonioautoicous). המנבג סטגוקרפי (stegocarpous, מיוונית: stego - "גג", "מכסה", carpos - "פרי"), נפתח במכסה וכך מתאפשר שחרור הנבגים. קופסית המנבג (capsule) גלילית-ביצנית, מוארכת, אינה מוצרת מתחת לפי המנבג, כתומה-חומה, זקופה, חלקה וחסרת צלעות, גם בהתייבשה היא אינה מתקמטת ונותרת מתוחה וחלקה - תכונה ייחודית למין בין שאר בני הסוג, שלהם קופסיות מצולעות, מכאן שמו העברי של המין (שאינו רשמי). קופסית המנבג נישאת על זיף (seta) קצרצר, אורכו אינו עולה על 1.5 מילימטר ולפיכך היא בולטת אך מעט מעל פני העלווה, או שקועה בינות לעלים. המצנפת (calyptra) חרוטית, ראשה מחודד, תלומה, שעירה בדלילות, מכסה כמעט לגמרי את קופסית המנבג. המצנפת היא שארית הפלואידית מרקמת הארכגון, המכילה את תא הביצה, אותה מבקע זיף המנבג הדיפלואידי ונושאה בקצהו, תוך התפתחותו, עד לנשירתה. עם ההבשלה, נושרת המצנפת תוך שהיא נבקעת תוך שהיא נבקעת במספר סדקים, היוצרים אונות בשוליה (מצנפת "צנופה", mitrate, להבדיל ממצנפת "כבונה", cucullate, הנבקעת בסדק יחיד) וחושפת מכסה מנבג (operculum) קמור שבראשו מקור קצרצר, הנפתח ונושר לפני שחרור הנבגים. אלה מופצים דרך פי-מנבג (peristome) כפול, שבו שתי טבעות בנות 16 שיניים כל אחת. השיניים בטבעת החיצונית, ה-exostome, חומות-בהירות, מתפשקות אופקית לפי המנבג ובהתייבש הטחב הן נשמטות מטה. השיניים בטבעת הפנימית, ה-endostome, עדינות ואינן מפותחות.
תקופת הצמיחה של לווינסקיה חלקה נמשכת מהסתיו (נובמבר) ועד לאביב (אפריל), המנבגים מופיעים בחודש פברואר ובמין זה ניתן למצאם עד חודש יוני, כאשר מרבית מיני הטחבים כבר קמלים.
לווינסקיה חלקה מצויה פה ושם בישראל, בגליל, בגולן ובחרמון. בית גידולה גזעי עצים, בעיקר של זית אירופי ואלת המסטיק וכן על אדמת טרה-רוסה. תפוצתו העולמית רחבה ומשתרעת בדרום-מזרח אסיה, אגן הים-התיכון, אירופה, אפריקה, ואמריקה.
לווינסקיה חלקה תוארה בשנת 2016 על-ידי קבוצת חוקרים מספרד וארה"ב, יחד עם שאר מיני הלווינסקיה והאורתוטריכום במסגרת הפרדת הסוגים. החוקרים שעל שמם נרשם התיאור העדכני הם לארה, גארילטי וגופינט (Francisco Lara, 1963-; Ricardo Garilleti, 1963-; Bernard Goffinet, 1966). למעשה, תואר המין לראשונה בשנת 1801, על-ידי הרופא והבוטנאי הגרמני הדוויג (Johann Hedwig, 1730-1799), הנחשב כ"אבי חקר הטחבים (הבריולוגיה)" והיה הראשון להבחין באברי המין הזכריים (אנתרידיה) והנקביים (ארכגוניה) שלהם ולתאר את מחזור חייהם. תיאור המין, יחד עם תיאוריהם של כמעט כל מיני הטחבים שהיו ידועים בזמנו, ראה אור לאחר מותו, בשנת 1801, בספרו הבסיסי Species Muscorum Frondosorum (בלטינית: "מיני טחבי העלים"). שמו המדעי של המין, striata, מלטינית: "מפוספסת", מאזכר את המצנפת שלאורכה עורקים עדינים, תכונה שאינה ייחודית כלל למין זה. בשם המין העברי העדפנו להדגיש את התכונה המאפיינת - קופסית חלקה, על פי השם האנגלי - smooth bristle moss.
לאחר הפרדת המינים, על פי מאמרם של החוקרים הנ"ל, בסוג לווינסקיה יותר מ-65 מינים ובסוג אורתוטריכום 95 מינים, אולם יתכן שברשימתם שמות נרדפים שכן ברשימות טקסונומיות קודמות נרשמו בסוג אורתוטריכום (שכלל את שני הסוגים טרם הפרדתם) רק 85 מינים מוסכמים. כאמור, בישראל נאספו 3 מיני אורתוטריכום ו-3 מיני לווינסקיה.
כתב: דרור מלמד
1Lara et al. (2016). Lewinskya, a new genus to accommodate the phaneroporous and monoicous taxa of Orthotrichum (Bryophyta, Orthotrichaceae). Cryptogamie, Bryologie, 37 (4): 361-382