מאניה דו-מינית

להבנת מושגי היסוד בטחבים ומחזור חייהם מומלץ לקרוא את ה"מבוא לסיסטמטיקה של טחבים"

מאניה דו-מינית היא טחב כבד, ממשפחת ה-Aytoniaceae, יוצר מושבות צפופות, בלתי סדורות. היצע שטוח, לשוני-מוארך, גלדני, מתפצל מעט לאונות דו-קרניות, קצותיו מעוגלים, צבעו ירוק כהה או בוהק, לעתים מכחיל, צידו התחתון סגול-משחיר, שוליו כהים. בתחתית היצע קשקשים סגולים-כהים סהרוניים, בעלי תוספתנים איזמלניים, ערוכים רעופים בשתי שורות לאורך עורק האמצע, משני צדדיו, מסייעים בשמירה על לחות היצע. פני היצע מנוקדות בצפיפות בנקבוביות אויר (air pores) לבנבנות, זעירות, אך ניכרות, המאפשרות מעבר גזים אל ומתוך הרקמה. בהתייבש הטחב נגללים שולי היצע כלפי מעלה. אברי המין, הארכוגניה הנקביות והאנתרידיה הזכריים, ערוכים על אותו פרט, באופן מעין "חד-ביתי" (monoicous) - דו-מיני, מכאן שם המין העברי, שאינו רשמי. גם השם המדעי, androgyna, מיוונית ולטינית: "אנדרוגינוס" - נושא איברי מין זכריים ונקביים. תכונה זו אינה ייחודית למין זה או לסוג, אך הטקסונום השוודי לינאוס (Carl Linnaeus, 1707-1778) שתיאר את המין לראשונה בשנת 1753 כשייך לסוג מרשנטיה (Marchantia), מצא לנכון לציין תכונה זו בשם המין. אברי המין הזכריים, האנתרידיה, ערוכים בצברים בלתי סדירים על פני היצע, נראים כדסקיות זעירות, אדמדמות, אינם מוגנים במעטפת. המצעיות (receptacle) העוטפות את הארכגוניה הנקביות, ערוכות במפרצונים שבקצה היצע, דמויות מטרייה - ראשן חצי-כדורי, מגובשש, ירוק, מחולק ל-4-3 אונות, נישא על זיף שאורכו עד 1.5 ס"מ, המתארך עם הבשלת המנבג. בכל אונה במצעית מתפתח מנבג כדורי, שחור, נפתח במכסה שבקצהו לשם שחרור הנבגים, המופצים בעזרת "מתזים" אלטרות, (elaters) - תאים מעובים וארוכים, המסתלסלים ומתכווצים כתוצאה מחדירת לחות עם פתיחת קופסית המנבג, ובהתייבשם הם משתחררים באחת ודוחפים את הנבגים במעין התפוצצות, אל מחוץ לקופסית. היצע של מאניה דו-מינית דומה מאוד לזה של טרגיוניה גחונית וקל להתבלבל בין המינים, כאשר הפרטים אינם נושאים מנבגים. צורת המנבגים מסגירה את המין לזיהוי בנקל - לטרגיוניה מנבגים שחורים  דמויי-צדפה בקצות האונות ואילו למאניה מנבגים ירוקים דמוי-מטריה.
מאניה דו-מינית מצויה פה ושם בישראל, בגלילות צפון הארץ, במדבר יהודה ובשומרון. בית גידולה מגוון וניתן למצוא אותה בקרקעות שונות, על סלעים, בחגווי סלעים, בגדות ואדיות, בחורשות ובשטחים פתוחים, לעתים-קרובות בחברת מיני טחבי-כבד אחרים. תפוצתה העולמית משתרעת באגן הים-התיכון, אסיה, אירופה ומזרח אפריקה.
מאניה דו-מינית תוארה בשנת 1938, על-ידי הבוטנאי האמריקני אוונס (Alexander William Evans, 1868-1959). כאמור, למעשה תואר המין לראשונה כשייך לסוג מרשנטיה על-ידי לינאוס.
שמו המדעי של הסוג, Mannia, ניתן ע"י היערן והבוטנאי הצ'כי אופיץ (Philipp Maximilian Opiz, 1787 -1858) שתיאר את הסוג, לכבודו של הרופא והבוטנאי, מומחה לחזזיות, הגרמני מאן (1799-1839, W. B. Mann). 
בסוג מאניה 10 מינים מוסכמים, מאניה דו-מינית היא המין היחיד ממיני הסוג הגדל בישראל.

כתב: דרור מלמד

* תודה לדר בן-נתן על זיהוי המין