צינקלידוטוס טבול

צינקלידוטוס טבול הוא טחב-עלים עלים אקרוקרפי (acrocarpous, טחב זקוף, שבו מתפתחים המנבגים בקצה גבעולי הגמטופיט), המשתייך למשפחת Cinclidotaceae, משפחה מונוגנרית שבה צינקלידוטוס הוא הסוג היחיד. כל מיני הצינקלידוטוס הינם מינים אקווטיים, הגדלים טבולים בגופי מים, או במקרים בודדים, בקרקעות המוצפות לפרקי זמן ארוכים. יש הכוללים את משפחת Cinclidotaceae במשפחת Pottiaceae ומחקרים מולקולאריים תומכים בכך. עובדת היות מיני המשפחה אקווטיים וקלדוקרפיים (cladocarpos, מינים שמנבגיהם נישאים על ענפונים צדדיים), מייחדת אותם משאר מיני ה-Pottiaceae (ראה מקור 1 למטה).

צינקלודוטוס טבול הוא מין ראופילי (rheophile), מחבב זרמי מים חזקים ומערבולתיים, עתירי חמצן, תוך שהוא נאחז בחוזקה בסלעים שבמים בעזרת שורשים-דמויים (ריזואידים, rhizoids) עבים, אדומים-חומים. הגמטופיט חסון והוא הגדול מכל מיני הטחבים הגדלים בישראל. אורך גבעוליו עשוי להגיע לכדי 60 סנטימטרים. צבעו ירוק-כהה, משחיר. הגבעולים אשונים, דקים, מסתעפים בצפיפות בבסיס הצמח ובאופן דו-קרני בחלקיהם העליונים, לאורכם יוצאים ענפים קצרים מרובים. העלים סרגליים-איזמלניים, חרמשיים, מצטררים לכדי קצה מחודד ודק, אורכם 4-3 מילימטרים, רעופים, פונים כולם לצד אחד באופן ייחודי. שולי הטרף שטוחים, עשויים 4-2 שכבות תאים, ברוחב 3-2 תאים, בעוד שאר רקמת הטרף הינה חד-שכבתית, לעתים גם באזור הבסיס אזורים קטנים דו-שכבתיים. עורק האמצע ניכר, רוחבו בבסיס הטרף מגיע לכדי שליש מרוחב רקמת הטרף, נמשך עד לקצה העלה. תאי הטרף כמעט מרובעים, קטנים, דפנותיהם עבות, כך שחלל התא מצומצם, אחידים למדי לאורך הטרף כולו. אברי המין, הארכוגניה הנקביות והאנתרידיה הזכריים, ערוכים על פרטים נפרדים, באופן מעין "דו-ביתי" (dioicous). בישראל לא נצפו מנבגים. המנבגים נישאים על ענפונים צדדיים קצרים (cladocarpos). הם סטגוקרפיים (stegocarpous, מיוונית: stego  - "גג", "מכסה", carpos - "פרי"), עשויים קופסית (capsule) ביצנית, קצרה, זקופה, נישאת על זיף (seta) קצר, נפתחת במכסה (operculum) חרוטי וכך מתאפשר שחרור הנבגים. פי-המנבג (peristome) בעל טבעת שיניים אחת (haplolepidous) שבה ערוכות 16 שיניים מנוונות, הניכרות בקושי.

צינקלידוטוס טבול נדיר מאוד בישראל, אך מרובה במקום הימצאו. גדל בזרמים החזקים של נחלי הדן והבניאס. תפוצתו העולמית משתרעת מטורקיה ומרכז אסיה, פה ושם באגן הים-התיכון, ועד לאירופה וצפון אפריקה.

צינקלידוטוס טבול תואר בשנת 1842 על ידי צמד הבריולוגים ברוך ושימפר. תיאור הצמח הופיע ב-"Bryologia Europaea", חיבור בן שישה כרכים מאת שלישיית בריולוגים, הצרפתי שימפר (Wilhelm Philippe Schimper, 1808-1880) והגרמנים  ברוך (Philipp Bruch, 1781-1847) וגומבל (Wilhelm Theodor Gümbel, 1812-1858), שכתיבתו נמשכה בין השנים 1836-1855 ואשר הכיל תיאור של כל מיני הטחבים של אירופה שהיו ידועים בשעתם. למעשה, תואר המין לראשונה על-ידי הרופא והבוטנאי הגרמני הדוויג (Johann Hedwig, 1730-1799), ששייכו לסוג Anictangium. הדוויג נחשב כ"אבי חקר הטחבים (בריולוגיה)" והיה הראשון להבחין באברי המין הזכריים (אנתרידיה) והנקביים (ארכגוניה) שלהם ולתאר את מחזור חייהם. תיאור המין, יחד עם תיאוריהם של כמעט כל מיני הטחבים שהיו ידועים בזמנו, ראה אור לאחר מותו, בשנת 1801, בספרו הבסיסי Species Muscorum Frondosorum (בלטינית: "מיני טחבי העלים").

שם הסוג, Cinclidotus, מיוונית:  Kingklis - "רשת", "שבכה", מאזכר את בסיס שיני הפריסטום המנוקב ככברה. שמו המדעי של המין, aquaticus, מלטינית: "מימי", "של מים", על שום בית גידולו. שם המין העברי, באותו הקשר, אינו רשמי.

בסוג צינקלידוטוס 15 מינים, בישראל נאספו 5 מינים, רובם נדירים מאוד.

 

כתב: דרור מלמד

 

*תודה לנעם קרמר משמורת תל דן, על הסיוע באיסוף דגימה מהטחב   
 

(1)  Edrag, A & Kurschner, H. (2011). The Cinclidotus P. Beauv. / Dialytrichia (Schimp.)
Limpr. complex (Bryopsida, Pottiaceae) in Turkey. Boatnica Serbica, 35: 13-29