ריקציה רחבת-תלם

להבנת מושגי היסוד בטחבים ומחזור חייהם מומלץ לקרוא את ה"מבוא לסיסטמטיקה של טחבים"

ריקציה רחבת-תלם היא טחב כבד ממשפחת ה-Ricciaceae, היוצר לעתים קרובות שושנות (rosettes) מושלמות וצפופות, אך יש והוא גדל באופן בלתי-סדיר. היצע ירוק-דהוי עד מכחיל, לעתים רחוקות שוליו מגוונים בצבע סגול, מתפצל פעמיים-שלןש לאונות דו-קרניות, אורכן עד כ-1.5 ס"מ, ורוחבן כ-2-1.5 מ"מ, קצותיהן מעוגלים, והן הולכות ומצטררות בהדרגה כלפי בסיסן. התלם התיכון (median groove, חריץ העובר לאורך מרכז האונה בטחבי כבד) רחב מאוד, עד כדי שליש מרוחב האונה, תחום על ידי התעבויות של שולי היצע, הנראים כשני רכסים קמורים - סימן זיהוי עיקרי למין (מכאן שמו העברי, שאינו רשמי). רכסים אלה ניכרים בעיקר באונות הצעירות וככל שהצמח מתבגר קצה האונה משתטח. בחתך רוחב, ניתן להבחין במיקרוסקופ כי רוחב אונות היצע גדול פי 4-3 מגובהן ובקצה האונה 3 קימורים. האונות זרועות לכל אורכן ריסים כסופים-לבנבנים, הערוכים בדרך-כלל בשתי שורות נגדיות, לעתים בדלילות, מרובים יותר בקצה האונה. קשקשי הגחון קטנים, לבנים, אינם ניכרים במבט על, משום שאינם חורגים אל מחוץ לשולי היצע (כפי שקורה באחדים ממיני הריקציה, למשל בריקציה עלעלית). אברי המין, האנתרידיה הזכריים והארכגוניה הנקביות, מצויים על פרטים נפרדים, באופן מעין "דו-ביתי" (Dioicous) וערוכים לאורך התלם התיכון. קופסיות המנבגים כדוריות, שקועות ביצע, קורסות באופן בלתי-סדיר ואז משתחררים הנבגים.

לריקציה רחבת-תלם שונות צורנית רבה, הבאה לידי ביטוי בגודל היצע ובמספר הריסים שבשולי היצע ובצפיפותם, לעתים שולי האונות קירחים, יש והריסים קצרים ועבים בבסיסם וצורתם משולשת ולעיתים הם זרועים שתי שורות של ריסים ארוכים ועדינים יותר, הערוכים בצפיפות.

ריקציה רחבת-תלם מצויה פה ושם, בדגם פזור, במרכז הארץ ובצפונה. בית גידולה אדמות חרסיתיות וחוליות לחות, באחו, בחורשים ובמדרונות צפוניים חשופים לשמש, לעתים-קרובות כשהם חוסים בצל צמחי סירה קוצנית. תפוצתה העולמית באגן הים התיכון, דרום-מערב אסיה ואירופה.

ריקציה רחבת-תלם תוארה בשנת 1818, על-ידי הבריולוג (חוקר הטחבים) האיטלקי ראדי (Giusepe Raddi, 1770-1829), שקרא את המין לכבודו של הכומר הקתולי והבוטנאי האיטלקי המוערך, מישלי (Pier Antonio Micheli, 1679-1737), מומחה לפטריות ומי שגילה את אופן התרבותן בעזרת נבגים. שם הסוג, Riccia ניתן בשנת 1753 על-ידי מתארו, הטקסונום השוודי לינאוס (Carl Linnaeus, 1707-1778) לכבודו של Pietro Francesco Ricci, שככל הידוע היה סנטור ובוטנאי איטלקי, שנמנה עם סגל החברה הבוטנית של פירנצה בשנת 1729.

הסוג ריקציה הוא אחד הגדולים מבין סוגי טחבי הכבד וכולל יותר מ-170 מינים. בישראל נאספו 12 מינים, חלקם נדירים.

כתב: דרור מלמד

*תודה לדר בן-נתן שאסף את הטחב בנחל מכוך שבצפון מדבר-יהודה