ינבוט השדה פורח בקיץ, בין מאי לאוגוסט. התפרחת היא שיבולת או קרקפת, מזכירה את התפרחת של קרובתו השיטה. צבע הפרח צהוב חיוור, והוא מהוה מקור מזון חשוב לדבורים בקיץ, צמח-דבש מצויין. הפרי מוזר, נראה כעפץ. צורתו כביצה או בוטן (אגוז-אדמה) עם תפיחות בלתי סדירות. מרקמו ספוגי, עם קליפה חומה גלדנית. הפרי אכיל בשעת הדחק.
ינבוט השדה גדל בשדות עם קרקע עמוקה, וכן במליחוֹת, בצידי דרכים, בקרבת מעיינות ובגדות-נחלים, בעיקר בגאון-הירדן, שם הוא מגיע לגובה של 4 מ'. חובב חום. נפוץ בארץ בעמקים ובשפלות בחבל הימתיכוני, וגם בעמק הירדן ובערבה.
מפיקים ממנו תרופות נגד עצירות. ברפואה העממית הוא משמש גם נגד טחורים, כאב-שיניים, סוכרת, עצירת השתנה, אבנים בכליות, פגעים בעור, עויתות ודימום.
תפוצתו העולמית משתרעת בעיקר במערב אסיה, גם הלאה מערבה.
בסוג 40 מינים, רובם באמריקה הטרופית. בארץ מין יחיד.
כתב מייק לבנה
סוג זה היה שייך בעבר למשפחת המימוזיים (שיטיים), אשר לפי השינויים הסיסטמטיים של השנים האחרונות נחשבת כתת-משפחה של הקטניות.