צנופית מצויה

צנופית מצויה היא טחב-עלים המשתייך למשפחת Encalyptaceae. היא טחב אקרוקרפי (acrocarpous, טחב שבו מתפתחים המנבגים בקצה גבעולי הגמטופיט ולא בצידיהם), גובהו עד 1 ס"מ, הגדל בצברים גושיים, דמויי-כריות, לעתים-קרובות בחברת מיני טחבים אחרים. הגמטופיט ירוק-כהה או ירוק-צהבהב, חלקיו התחתונים חומים. הגבעולים לעתים מסתעפים באופן דו-קרני. העלים לשוניים-מוארכים, קצותיהם רחבים, שוליהם מעט גלוניים, עורק האמצע ניכר, הולך ומצטרר בהדרגה ומסתיים מעט לפני קצה העלה, נעשה חום-צהבהב עם ההתבגרות. העלים היבשים מקופלים לאורכם ומקורזלים. אברי המין, הארכוגניה הנקביים והאנתרידיה הזכריים, ערוכים בצברים נפרדים על אותו פרט, באופן "חד-ביתי" (autoicous).
צנופית הוא סוג סטגוקרפי (stegocarpous, מיוונית: stego  - "גג", "מכסה", carpos - "פרי"), שלו מנבג (ספורופיט) הנפתח במכסה לשם שחרור הנבגים. קופסית המנבג (capsule) גלילית-זקופה, חסרת פריסטום (פי-מנבג) וחתומה בקרום שקוף, נישאת על זיף (seta) זקוף, מאדים בספורופיט הבשל, אורכו כ-1 ס"מ. מכסה המנבג (operculum) עשוי מקור ארוך, היוצא מבסיס קמור, אורכו כאורך מחצית הקופסית. הסוג צנופית ניכר במצנפת (calyptra) הגדולה הייחודית העוטפת את קופסית המנבג, אשר הקנתה לסוג את שמו המדעי, Encalypta, מיוונית: en - "בתוך", kalyptos - "מכסה", "מעטה", "צעיף". בצנופית מצויה המצנפת חרוטית, בעלת-מקור ארוך, על-פי רוב שוליה שלמים ואינם מבוקעים והיא נמשכת אל מתחת לבסיס הקופסית וחופה עליה לגמרי, כך שזו אינה נראית טרם נשירת המצנפת. גוף המצנפת חלק והמקור מחוספס. צבע המצנפת חום-צהבהב, כצבע הקש. המצנפת ההפלואידית היא שארית מרקמת הארכגון המכילה את תא הביצה, אותה מבקע זיף המנבג הדיפלואידי ונושאה בקצהו, תוך התפתחותו, עד לנשירתה. אין עוד סוג טחב שלו מצנפת דומה ולפיכך קל לזהות צנופית, לפחות עד רמת הסוג.
כרוב הטחבים בישראל, תקופת צמיחתה של צנופית מצויה קצרה ומתמשכת משלהי הסתיו (נובמבר) ועד לאביב (מרץ-אפריל). גופי פרי בשלים ניתן למצוא בסוף החורף ובתחילת האביב (בחודשים פברואר-מרץ).
צנופית מצויה גדלה לאורך קו פרשת המים מן הנגב המרכזי, דרך יהודה ושומרון אל הגליל, הגולן והחרמון. בית גידולה בנקיקים וכיסי קרקע על סלעים. תפוצתה העולמית קוסמופוליטית.
בהרי יהודה ובמרכז הנגב גדל מין צנופית דומה מאוד, לעתים מופיע בסמיכות לצנופית מצויה, Encalypta rhaptocarpa, שקופסית המנבג שלה חרושת תלמים ובעלת-פריסטום.
המין צנופית מצויה תואר על-ידי הרופא והבוטנאי הגרמני הדוויג (Johann Hedwig, 1730-1799), הנחשב כ"אבי חקר הטחבים (הבריולוגיה)" והיה הראשון להבחין באברי המין הזכריים (אנתרידיה) והנקביים (ארכגוניה) שלהם ולתאר את מחזור חייהם. תיאור המין, יחד עם תיאוריהם של כמעט כל מיני הטחבים שהיו ידועים בזמנו, ראה אור לאחר מותו, בשנת 1801, בספרו הבסיסי Species Muscorum Frondosorum (בלטינית: "מיני טחבי העלים").
שמם העברי של הסוג ושל המין נטבע ע"י חלוץ חקר הטחבים בישראל, פליקס בילבסקי (1902-1979), שעלה לישראל מגרמניה בשנות ה-30 של המאה הקודמת. לצד עבודתו כרוקח, עסק רבות באיסוף וחקר הטחבים וספרו "מבוא לטחבים בישראל" פרץ דרך בתיאור טחבי ישראל. השם צנופית מאזכר את המצנפת הגדולה שבתוכה מצטנף הטחב. שם המין, vulgaris, מלטינית: "המוני", "פשוט", מתורגם לרוב כ"מצוי" וכך גם במין זה.
בסוג צנופית 13 מינים מוסכמים, 2 מינים נאספו בישראל.

כתב: דרור מלמד