גיאופיט מוזר למראה, שונה מעט מיתר הסחלביים. הפרח מוארך, חום בגוון הנוטה לאדום–סגול, מעורק לאורכו. עלי העטיף מוארכים מאוד ומחודדים, צמודים זה לזה ויוצרים כובע מעל מרכז הפרח. השפית שולחת לשון ארוכה ומחודדת כלפי מטה. במרכזה צומחות שערות ארוכות. יש המדמים את הפרח לאדם מזוקן החובש קסדה.
חי לרוב בבתי-גידול לחים במקצת.
אין לשפתן שושנת עלים בבסיסו. הגבעול זקוף, בלתי מסתעף, לאורכו יוצאים 6–8 עלים מוארכים ומרזביים, ובראשו תפרחת עם 5–15 פרחים. גובה עמוד התפרחת 25–45 ס"מ, גונו סגול–חום כצבע הפרחים. פורח בחורף ובעיקר באביב.
השפתן מואבק על-ידי דבורים בודדות, הנוהגות לקנן בחור באדמה. רוב הדבורים שנמצאו בשפתן הן זכרים. אין לפרח צוף או ריח, ואף אבקתו אינה זמינה לחרקים לאוכלה. נראה שמבנה הפרח וצבעיו מעוררים בדבורים תחושה דומה לחור באדמה, ואכן הן באות אליו למצוא מחסה ללינת לילה, ואף בימי סגריר. כך שאפשר להניח כי השפתן מחקה עבור מאביקיו מפלט ו"בית חם" בצורת חור באדמה. לראשן של דבורים שחסו בשפתן נמצאו דבוקות אבקיות של שפתן. הטמפרטורה בתוך הפרח חמה מעט מזו שבסביבה, בשעור שהוא אולי משמעותי לפעילותן של הדבורים.
הפקעת חד-שנתית, כמו בסחלביים רבים בארצנו: כל שנה נזון הצמח מהפקעת של השנה שעברה ומרוקן אותה, ויוצר פקעת חדשה שתפרנס אותו בראשית השנה הבאה. אך בשפתן נוצרות לעתים פקעות אחדות לכל צמח בשנה אחת, וכך הוא מתרבה ברביה וגטטיבית וצומח בצברים זהים מבחינה גנטית (קלונים).
נפוץ בארץ בכל חלקי החבל הימתיכוני. יוצר לעתים כתמים צפופים של מאות פרטים.
בעולם הוא גדל בארצות שסביב הים התיכון ובארצות המזרח התיכון צפון-מזרחה עד קווקז. בסוג 8 מינים, בארץ רק אחד.
כתב מייק לבנה