כף-אווז מבאישה הוא עשבוני חד-שנתי, שרוע עד זקוף, מדיף ריח רע, מאפיר-מלבין, עטוי כסות שערות קמחית, גובהו 50-10 ס"מ. הגבעול מחורץ, ענף, לרוב מסתעף מבסיסו. העלים מסורגים, תמימים ולעתים בעלי 2 אונות צדיות בבסיסם, מעויינים או ביצניים, אורכם ורוחבם שווה, פחות או יותר, בעלי פטוטרות, קמחיים, בעיקר בצידם התחתון. כסות קמחית זו, האופיינית למיני כף-אווז רבים, מקורה בשערות שלפוחיתיות זעירות, שעם התייבשותן הופכות למעין אבקה לבנה.
התפרחות עשויות צברי פרחים דו-מיניים, לעתים מעט מן הפרחים בצבר נקביים-עלייניים. הפרחים כדוריים, מסודרים באשכולות צפופים וקצרים, בראשי הגבעולים ובחיקי עלים, גם הם עטויי כסות קמחית. העטיף בן 5 עלים קמחיים, מאוחים בבסיסם. זירי חמשת האבקנים מורחבים בבסיסם לכדי טבעת. עמוד העלי קצר ולו שתי צלקות נימיות.
הפרי שקיק קרומי החבוי בעטיף. הזרעים עדשתיים, שחורים, מיובלים וזרועים שערות עדינות. חלקי הצמח, בעיקר העלים, מכילים טרי-מתיל-אמין, שריחו כריח דגים סרוחים - מכאן שם המין (גם השם המדעי – vulvaria - מלטינית: vulvarius – "מדיף ריח רע"). פרטים השמורים בעשביות מדיפים ריח אופייני זה גם לאחר עשרות שנים, לאחר הרטבתם ומלילתם בין האצבעות.
כף-אווז מבאישה פורחת באביב, בקיץ ובסתיו. היא נפוצה בבתי-גידול מופרעים, בגינות ובשדות בצפון הארץ ומרכזה. תפוצתה העולמית משתרעת בכל היבשות.
שם הסוג המדעי, Chenopodium (מלטינית: khen – "אווז", pous – "רגל") כשמו העברי, על שום צורת העלים במינים רבים, המזכירים כף-רגל של אווז. כף-אווז מבאישה תוארה ב-1753 ע"י אבי הטקסונומיה, קארל לינאוס (Carolus Linnaeus, 1707-1778).
בסוג כף-אווז יותר מ-150 מינים. בישראל נאספו 11 מינים, מהם 3 מינים פולשים, חדשים לפלורה של ישראל.
כתב דרור מלמד