שמשון מצוי

הסוג שמשון כולל 100 מינים, מהם 12 בארץ – 8 רב-שנתיים ו-4 חד-שנתיים. החד-שנתיים גדלים בעיקר בתחום הימתיכוני, הרב-שנתיים – במדבר או בקרקעות דלות. מרכז הסוג בארצות הים התיכון וסביבותיו, אך הוא חודר גם צפונה ודרומה.
העלים נגדיים. הפרחים קצרי-חיים, כמה שעות בלבד, נפתחים בבוקר ונובלים במשך אותו היום. מכאן שם הצמח, שפרחיו נפתחים עם זריחת השמש, או שמא בהיותם צהובים כשמש? הפרח דו-מיני, עם 5 עלי-גביע בלתי שווים: 3 פנימיים רחבים ו-2 חיצוניים, צרים; 5 עלי כותרת, לרוב צהובים; אבקנים רבים, והם מספקים מזון בשפע לחרקים שוחרי אבקה. אין צוף. במינים רבים נצפתה האבקה עצמית. הפרי הוא הלקט, והוא עטוף בעלי הגביע הפנימיים ונפתח ב-3 קשוות. הצמח היבש על פריו ציורי ויפה, חביב על אוספי צמחים יבשים באגרטל.
במינים אחדים נמצאה מיקוריזה (שיתוף בין שורשי הצמח לבין פטריה, לתועלת שני הצדדים).
משפחת הלוטמיים בסדרת הסגליים נפוצה באזורים חמים בחצי הכדור הצפוני, ובה 8 סוגים, 200 מינים.


המין שמשון מצוי הוא צמח חד-שנתי שכיח ורחב-תפוצה. הוא גדל בבתי-גידול שונים ובאקלימים שונים – בתה ימתיכונית, ערבה ומדבר. נפוץ בכל אזורי הארץ (פרט למרומי החרמון), מן הימתיכוניים ועד למדבריים. פורח מינואר עד אפריל. עלי הכותרת נפרשים בבוקר ונושרים לקראת הצהריים.
הפרי על עוקצו נראה כזְרוֹע המגישה מִנְחָה: הזרוע אופקית, והמתנה מונחת בתוך טנא זקוף. הפרי היבש כדורי, יושב בתוך עריסה של שלושת עלי הגביע הרחבים, יפה מאוד כקישוט באגרטל של צמחים יבשים.
גם תפוצתו העולמית רחבה, בעיקר באירופה ובמערב אסיה.

כתב מייק לבנה