עלקת חרוקה

עַלֶּקֶת חֲרוּקָה היא טפיל שכיח ומזיק לגידולי ירקות, בעיקר גזר וקטניות. זה צמח חד-שנתי זקוף ובלתי-מסתעף. מתחת לקרקע הוא מפתח פקעת-שורש ושורשי-מציצה החודרים לשורשיהם של צמחים אחרים ומוצצים מהם מים ומזון. מהפקעת עולה גבעול יחיד זקוף, מעובה, מכוסה שערות מסולסלות דביקות. צבע הגבעול סגול–לבנבן או חום, גובהו 20 ס"מ ויותר, אף עד 80 ס"מ. בראשו נישאת תפרחת שופעת וצפופה.
עלקת חרוקה פורחת בעיקר באביב, מפברואר עד מאי. בשדות מושקים עשוי הצמח לפרוח גם מעבר לכך, אפילו כל השנה. הפרח דו-שפתני, שוליו מסולסלים מאוד, גונו הכללי סגול- ורוד –לבן. אורך הפרח 25 מ"מ. מספר האבקנים 2+2, והם קבועים בתחתית צינור הכותרת. האוגן גלוני וחרוק, רוחבו 15 מ"מ. 5 אונות הכותרת רחבות מאוד, גלוניות. צבע כותרת הפרח לבן בעיקרו (זה המין היחיד של עלקת בארץ שפרחו לבן), נוטה לעתים לצהוב או לורוד, עם כתמים בסגול חיוור, ועורקים בסגול כהה. כל פרח מלווה בחפה מחודד, אך ללא חפיות. הגביע שסוע ל-2 כמעט עד בסיסו. הפרח מפריש צוף רב, ומואבק על-ידי דבורים.
עלקת חרוקה גדלה במיוחד בקרקעות-סחף בעמקים, נפוצה בכל צפון הארץ ומרכזה. תפוצתה העולמית משתרעת בארצות הים התיכון והמזרח התיכון.

הסוג עלקת כולל 30 מינים. בארץ 10, מהם 4 מזיקי-חקלאות. רובם נטפלים למינים שונים, אך יש גם מין של עלקת הנטפל רק למין אחד של פונדקאי. לפרח חפה ולעיתים גם שתי חפיות. הכותרת דו-שפתנית, לשפה העליונה 2 אונות קצרות, לתחתונה 3 אונות ארוכות יותר. הגביע צינורי או פעמוני, שסוע לפנים עד בסיסו או עם 4–5 אונות. מינים שונים נטפלים לפונדקאים ממשפחות סולניים, פרפרניים, סוככיים, מורכבים, מצליבים ודלועיים. הזרע ינבוט רק במרחק קטן משורשי פונדקאי מתאים: מסתבר שהוא מקבל אות, גירוי, משורשים אלה, ואז שולח לעברם שורשי-מציצה.

משפחת עלקתיים בסדרת לוענאים כוללת 13 סוגים, 140 מינים. כולם טפילי שורש מוחלטים, לא ירוקים. אחדים מהם טפילים גם על גידולים חקלאיים, בשנים האחרונות הלכו נזקי העלקת ונעשו חמורים מאוד.
הצמחים בשרניים מעט. העלים מסורגים, קשקשיים, חסרי כלורופיל. הפרח לא נכון, דו-שפתני. צינור הכותרת כפוף. אבקנים 2+2. עמוד העלי כפוף. הצלקת גדולה, מבשילה לפני האבקנים. תחילה בולטת הצלקת מהפרח, והאבקנים חבויים מאחורי השפה התחתונה. מאוחר יותר נובלת הצלקת, זירי האבקנים מתיישרים, והאבקנים מתבלטים. הפרח מואבק על-ידי דבורים גדולות שוחרות צוף. הפרי הוא הלקט גלדני הנפתח בשתי קשוות. הזרעים קטנים מאוד, רבים (רבבות לצמח), ובהם חומר תשמורת שמנוני רב-קלוריות. הם שומרים על חיוניותם בקרקע 10 שנים ויותר.
בארץ נכלל באותה משפחה גם הסוג יחנוק.

כתב מייק לבנה