שיח שגובהו 50 ס"מ ויותר. משמש תבלין מקובל לתה, המקנה לו מרירות נעימה, ידוע בשמו הערבי "שיבּא". מייחסים לו תכונות מרגיעות. הגבעולים זקופים, עם מקצועות או כמעט עגולים. הקליפה מתקלפת בנקל ברצועות ארוכות. העלים צמירים, מלבינים או מכסיפים, גזורים 2–3 פעמים לאונות סרגליות. התחתונים נישאים על פטוטרות, העליונים כמעט יושבים (חסרי פטוטרת). העלה ריחני וטעמו מריר. פורח מאפריל עד אוקטובר. הקרקפות כדוריות, קטנות (קוטרן 5 מ"מ), ערוכות בתפרחת מורכבת רפה רבת-קרקפות, צבען צהוב חי. חפי המעטפת רעופים, שפתם קרומית. הפרחים כולם צינוריים, דו-מיניים, מואבקי-רוח. הזרעונים ביציים, רחבים יותר בראשם, חסרי ציצית וחסרי צלעות.
מקובל בגינת התבלינים. גדל בארץ בר רק בצפונה, במקומות ספורים, בסלעים בהרים ובחול מיוצב במישור החוף, נדיר מאוד. יש סבורים שבצוּרת הבר אינו אלא פליט-תרבות. נמצא כי כל מקומות גידולו בארץ כצמח-בר סמוכים לאתרים צלבניים, כך שסביר כי הובא לארץ בידי הצלבנים. מוצאו מאזור הים התיכון.
בסוג 400 מינים, בארץ 4.
כתב מייק לבנה