חמנית מצויה

חמנית מצויה הוא צמח-בר גֵר בארץ, חד-שנתי או דו-שנתי, קרוב ודומה לחמנית התרבותית. הוא חסון וגבוה (מחצי מ' ועד 3 מ'!), מסתעף בחלקו העליון, מכוסה כולו שערות קצרות וקשות. העלים התחתונים נגדיים (תופעה נדירה במשפחת המורכבים). העלה פשוט, נישא על פטוטרת ארוכה, גדול ורחב, ביצי, מחודד בקצהו, אורכו 5–30 ס"מ, עם 3 עורקים ראשיים. שפתו משוננת.
חמנית מצויה פורחת בקיץ, ממאי עד ספטמבר. הקרקפת גדולה, קוטרה 6–13 ס"מ. היא נישאת בודדת בראש הצמח או לפעמים בחיק הסתעפות של הגבעול. פרחי ההיקף לשוניים צהובים, פרחי המרכז צינוריים צהובים או חומים כהים. לזרעון ציצית קצרה העשויה שני קשקשים והיא נושרת במהרה.
חמנית מצויה הוא מין חדש בארץ, פולש מצפון אמריקה, תועד בארץ לראשונה ב-1977. גדל בצידי דרכים ובשולי בריכות דגים. נפוץ כיום בעיקר בעמקי הצפון: שרון, חוף הכרמל ועמק עכו במערב; עמק בית-שאן וצפון בקעת החולה במזרח.
הצמח משמש כקרובו התרבותי להפקת שמן.
כתב מייק לבנה

מוסיפה איריס בן-צבי את המידע הבא:
החמנית החזירה את החוחיות לגינות ולשולי שדות, אחרי שבני האדם צמצמו מאד את

תפוצת הקוצים, שזרעיהם היוו את המזון לחוחיות, החמניות , עליהן חסים,

למרות היותן צמח בר כיום, מזינות את החוחיות, שחזרו לסביבה, בלהקות קטנות

יחסית. הזרעים ממש קטנים, אך לחוחיות זה מתאים.