אלשן ירקרק

להבנת מושגי היסוד בטחבים ומחזור חייהם מומלץ לקרוא את ה"מבוא לסיסטמטיקה של טחבים"

אלשן ירקרק הוא טחב-עלים אקרוקרפי (acrocarpous, טחב שבו מתפתחים המנבגים בקצה גבעולי הגמטופיט), המשתייך למשפחת Pottiaceae, יוצר גושים צפופים ודחוסים. הגמטופיט קטנטן, גובהו 4-1 מילימטרים, ירוק בוהק (מכאן שם המין. גם שמו המדעי של המין, viridulum, מלטינית: "ירקרק") עד ירוק כהה, מאדים, חלקו התחתון חום-בהיר, לעתים מכוסה במשקע סידני. העלים זעירים, אורכם 0.7-0.25 מילימטר, רעופים, הדוקים לגבעול ומעוקלים קמעא בטחב היבש, נפרשים בלחות, נוטים מעלה בזוית חדה, יש והם נפרשים לרווחה לצדדים. הטרפים ביצניים-איזמלניים, קצותיהם מעוגלים, קהים, או מסתיימים בחוד זעיר. שולי הטרף שטוחים, לעתים משוננים בעדינות. עורק-האמצע ניכר, מתמשך כמעט עד לקצה הטרף. תאי בסיס הטרף מלבניים, בשאר רקמת הטרף הם מרובעים, זעירים. החפים העוטפים את אברי המין (perichaetial leaves) ארוכים משאר העלים, אורכם מגיע לכדי מילימטר אחד. לעתים הפרטים נושאים בחיק העלים ניצני רבייה וגטטיביים, אגסיים, ירקרקים, נעשים ערמוניים עם ההתבגרות. אברי המין, הארכוגניה הנקביות והאנתרידיה הזכריים, ערוכים על פרטים נפרדים, באופן מעין "דו-ביתי" (dioicous). המנבגים סטגוקרפיים (stegocarpous, מיוונית: stego - "גג", "מכסה", carpos - "פרי": מנבגים הנפתחים במכסה וכך משתחרים הנבגים). המנבג עשוי קופסית (capsule) ביצנית-קצרה, צהבהבה-חומה, זקופה, נישאת על זיף ארוך, אורכו עד 3 מילימטרים. פי-מנבג (peristome), על טבעות השיניים שבו, חסר בסוג זה ותכונה זו היא שהקנתה לסוג את שמו המדעי, Gymnostomum, מיוונית: gymnos - "עירום", stoma- "פה", לאמור: "פה-עירום". השם העברי, אלשן, חודש בהתאמה, על-ידי חלוץ חקר טחבי ישראל, פליקס בילבסקי (1902-1979). באויר לח טופחות דפנות קופסית-המנבג וכך חוסמות את פתח הקופסית ומונעות את פיזור הנבגים. בישראל לא נמצאו פרטים שבהם המנבגים בשלים ונושאים את מכסה המנבג (operculum) וקופסיות המנבג הבוגרות שנמצאו כבר היו פעורות לרווחה, לאחר פיזור הנבגים.אלשן ירקרק צומח משלהי הסתיו (נובמבר) ועד לאביב (מרץ-אפריל), מנבגים (נדירים) ניתן למצוא בסוף החורף ותחילת האביב (פברואר-מרץ).

אלשן ירקרק מצוי במספר גלילות בישראל וגדל בדגם מקוטע מן הגליל בצפון ועד צפון הנגב בדרום. מבכר בתי גידול לחים, גדל על סלעים מוצלים, בפתחי מערות ובקרקעות לחות ומוצלות. תפוצתו העולמית משתרעת בדרום-מערב אסיה, אגן הים-התיכון, אירופה, אפריקה וצפון אמריקה.

אלשן ירקרק תואר בשנת 1826, על-ידי הבריולוג (חוקר הטחבים) השוויצרי-גרמני ברידל (Samuel Elisée Bridel-Brideri 1761-1828).

בסוג אלשן 85 מינים, בישראל נאספו 4 מינים.

כתב: דרור מלמד