קיפודן גיארדו (נחשב בעבר כתת-מין של קיפודן דביק) הוא קוץ רב שנתי, שחלקיו העל-קרקעיים מתים מדי קיץ. עיקר קוציו מרוכזים בתפרחתו. בחורף מלבלבים עלי-הבסיס, ובאביב מתרומם גבעול יחיד, זקוף, מסתעף מעט, נוקשה אך לא מעוצה, לגובה של 50 ס"מ. המין ניכר בשערות ארגמניות בלוטיות קצרות ועבות על גבעולו. עלי הגבעול האמצעיים מורחבים בבסיסיהם כאוזניות, המחולקות כפנית לאונות משולשות המסתיימות בקוץ.
קיפודן גיארדו פורח ביוני וביולי. צבע הפרחים סגול עז. לתיאור התפרחת ר' בתיאור הסוג (להלן).
קיפודן גיארדו גדל בכל אזורי צפון הארץ ומעט גם במרכזה, שכיח במיוחד בעמק החולה ובמרכז הגולן. המין אנדמי ללבאנט, תפוצתו העולמית מצומצמת לארץ-ישראל ולסוריה.
הסוג קיפודן כולל קוצים רב-שנתיים שתפרחותיהם כדוריות, קוצניות כקיפוד. כל חלקיהם העל-קרקעיים מתים מדי קיץ. הצמח שעיר, לפעמים לבדי, לפעמים שערותיו לבנות וארוכות, לפעמים הן אדומות ועבות. העלים גזורים, מנוצים לאונות קוצניות. עלי הגבעול יושבים, קוצניים, בסיסם חובק את הגבעול. הם מחולקים לאונות צרות וקוצניות. צידו התחתון של העלה לביד ומלבין, צידו העליון קירח וירוק כהה. התפרחת נישאת בראש גבעול יחיד, בלתי מסתעף, נוקשה אך לא מעוצה, גובהו 50 ס"מ ויותר (עד 3 מ' במקרים קיצוניים). התפרחת כדורית, קוטרה 50 מ"מ, קוצנית מאוד, קיפודית. היא מורכבת מהרבה קרקפיות נפרדות המגובבות בצפיפות בצורה רדיאלית על מצעית כדורית משותפת, בכל קרקפית רק פרח אחד, דו-מיני ופורה. האבקנים מבשילים לפני הצלקת. הפרח צינורי, גדול יחסית לפרחי משפחת המורכבים. לכל קרקפית יש מעטפת כפולה: חפי המעטפת החיצונית הם עלים מנוצים לזיפים רבים כמכחול, חפי המעטפת הפנימית הם קוצים ירוקים ארוכים, נוקשים וחדים מאוד. הם המקנים לתפרחת את הופעתה הקוצנית. הזרעון מוארך, נושא בראשו נזר קצר בלתי נשיר. הקרקפיות היבשות ובהן הזרעים נותרות זמן רב על הצמח היבש, בחלקן עד החורף הבא. בסוג 120 מינים, רובם באירופה ובארצות הים התיכון והמזרח התיכון. ההבחנה בין המינים קשה לפעמים, ואף חלים שינויים בקביעת המומחים. בארץ הוגדרו 10 מינים, רבים מהם גדלים רק בתחום מצומצם, אנדמיים.
כתב מייק לבנה