רַקַף (ركف، = שלג קל ) - זה השם ה"רשמי" בספרות ומקורו, ככל הנראה, בארמית – סורית "רקפתא". שם זה מוזכר כבר אצל אסף בן ברכיהו, מהמאה השישית לספירה, שכתב "ספר רפואות", מכאן נגזר השם העברי רקפת. בספרות הערבית מופיע, לעתים, גם השם "רקפתא" . לשורש ר.ק.ף. יש משמעות מעניינת בערבית, הרקף הוא השלג הראשון הנערם על הקרקע. כך, סביר להניח, שצבעה הבהיר של הרקפת מזכיר את השלג (אולי שלוגיות קטנות).
אפשרות נוספת היא שרַקַף (رقف) משמעו רעידה, (תזוזה = אי יציבות) אולי עקב תנועת הפרח עם כל משב רוח.
סְקוֹקָה, זְקוֹקְיָא, שׁקוּקוּיה, סְקִיקָאוֹ, שׁקוּקוּ, סְקוּקָא, שמות אלו מקורם במילה شقوق (שְׁקוּק) שפירושו סדקים שבסלע / או חגוי סלע על שום בית הגידול של הרקפת. על סמך אותו הלך רוח נקבע גם שמו של הסוג "חַגְוִית" ששני מיניו, המצויים בארץ, גדלים בסדקי סלעים.
חְמֵירְתִ סְקָאקַה ( حميرة سقاقه ) חמירה מלשון אדום (אדמדם) כצבע עוקצי הפרחים והעלים, סקאקה מלשון סאק שזה הגבעול או מלשון שקוק – סדקים ואז פירוש השם הוא "האדמדמה שבסדקים".
אָדְ'ן אִל אָרְנָבּ ( أذن الأرنب = אזני הארנבת ) - קל לראות בדמות הפרח "אזניים" ובוודאי ארוכות כמו אלו של הארנבת. ברפואה העממית באירופה, נהגו להשתמש ברקפת לריפוי כאבי אוזניים בעקבות התיאוריה של "ריפוי דומה בדומה" - הפרח הדומה לאוזן אמור לרפא את אותו אבר הדומה לו. לפי אותו ההיגיון היה נהוג ששערות שולמית אמורות לעודד צמיחת שער וצמחים בעלי פרחים צהובים, כמו חרצית, ירפאו צהבת...
דמיון הפרחים לאוזניים לא נעלם מעיניה של המשוררת בלהה אמיתי הכותבת:
"הִתְעוֹרְרָה רַקֶּפֶת,
הֵד בֵּין סְלָעִים שָׁמְעָה,
אָזְנֶיהָ הִיא זוֹקֶפֶת –
אָבִיב קָרֵב וּבָא! ...
צוּרְם אֶלְדִיכּ (صرم الديك =פי הטבעת של התרנגול) - מבט על פתח הכותרת מלמטה לא משאיר הרבה מקום לדמיון אודות מקור השם. בדומה לכך ידוע גם השם צְרֵימְתִ אלְגָ'אגְ' صريمة الجاج =פי הטבעת הקטן של התרנגולות.
שם נוסף: דְוֵיק אִל גַ'בַּל (دويك الجبلי = התרנגול הקטן של ההר) מקורו, אולי, בדמיון הפרח לכרבלת התרנגול?. באגדה נוצרית אודות הרקפת, המוקדשת למרים אם ישו, היא מכונה בשם "התרנגול האדום של ההרים".
קַרְן אִל - עָ'זַאל (قرن الغزال، = קרן הצבי) - על שום דמיון הפרחים לקרני הצבי (עם לא מעט דמיון מזרחי). שם זה ידוע גם עבור סחלב אנטולי וצבעוני ההרים.
שם נוסף הוא כעב אל-ע'זאל ( كعب الغزال، = עקב הצבי). הצבי הוא סמל ליופי ככתוב "דּוֹמֶה דוֹדִי לִצְבִי, אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים (שיר השירים ב':ט'), כך עָ'זַאלֶה (= צביה) הוא כינוי מקובל בערבית (ובסלנג שהתיישן קמעא) לבחורה נאה במיוחד. לא מפתיע הדבר שהצמחים הנושאים את שם הצבי אמנם יפים במיוחד.
ג'וּז אל - חַמָאם (جوز الحمام، = זוג יונים) ; בֻּרְגְ' אלְחַמָאםְ ( برج الحمام، = שובך היונים) - טלו שני פרחי רקפת והניחום זו מול זו והרי לכם "זוג יונים" וצמח עתיר פרחים הרי הוא בבחינת "שובך יונים".
שם נוסף הוא גְ'רֵין אלְחַמָאםְ (جرين الحمام، = רגלי היונים ) ייתכן שמקור השם בגלל האודם שברגלי היונים וצבען הדומה של עוקץ פרח הרקפת.
חָ'רוּף (خروف) או ח'וּרְפָאן/חָוַארִיף (=כבש או כבשים); חָ'רוּף אבּו עָלִי (خروف أبو علي = הכבש של אבו עלי) - פעמים רבות שמענו שמות אלו ותהינו על מקורם. לימים נזדמן לנו ישיש מופלג (שגר בכפר ארמני בשם שייח' בורייק שהיה, לפנים, בחוף הכרמל) והסברו היה פשוט - הילדים נוהגים להשחיל את פרחי הרקפת זו בזו, עוקץ של פרח אחד ננעץ לתוך מרכז הכותרת של פרח שני וכן הלאה וכך נוצרת שרשרת. שורת הפרחים החרוזים זה בזה מזכירה רעמה של כבש.
שם נוסף הנובע, כנראה, מאותו מקור הוא דְ'נֵיבֶת אֶל חָ'ארוּף ( ذنيبة الخاروف = זנב הכבש).
סָאבּוּן אלְ-רָאעִי (صابون الراعي) סָאבּונִת אִל- רָאעִי (صابونة الراعي، = סבון הרועים) - מפקעת הרקפת הכינו, בעבר, תחליף לסבון. הפקעת מכילה חומרים מקציפים (ספונינים שהידוע בהם מכונה, בהתאם "ציקלמין" על שמה הלועזי של הרקפת) המסייעים להורדת מתח הפנים של טיפות השומן ובכך להסרת הכתמים מהבד. הרועים נהגו לשפשף פקעת חצויה על הכתם שהורטב היטב קודם לכן, לאחר מיכן שטפו את הבד והכתם הוסר. האגדה מספרת שכבר משה רבנו ידע על שימוש זה ומכאן כינויה הנוסף של הרקפת " סָאבּונִת סִידְנַא מוּסָא" (صابونة سيدنا موسى = סבון אדוננו משה). שימוש שכזה היה גם בערטנית השדות, למין זה פקעת עגולה ובשרנית הדומה מאד לזו של הרקפת וגם היא מכילה ספונינים. כותב בסוגיה זו סלדינו די אסכולי, רוקח יהודי בן המאה החמש עשרה בספרו "ספר הרוקחים": "אומר אני שארטיניטה או "לחם אלטורט" או "לחם החזיר" או "תפוח הארץ", ואחרים קוראים אותה "סיקלמין". באנגלית נקראת הרקפת ,גם כיום בשם שפירושו לחם החזיר (Sowbread)
מאחר ונחשבה כמאכל אהוב על חזירים. בספרי רפואות עשבים וההומיאופתיה , יש והרקפת מכונה בשם Artanita cyclamen. שם זה זו מעין הכלאה בין השם הארמי-סורי "ערטניתא" הקדום והשם היווני "ציקלמן" השמור לסוג רקפת בלבד.
דמיון זה, בצורת הפקעת ובאופן השימוש בה, הוא המקור לשמות נוספים של הרקפת: עָרְטִיְניָא חָלַבִּי (عرطنيا حلبي = ערטנית חָלַבִּית כלומר מחָאלבּ שבצפון סוריה) ועָרְטִיְניָא פָארִס (عرطنيا فارس = ערטנית פרסית). זהות זו בין "ערטניתא" ל"ציקלמן" (היא הרקפת) מופיע תדירות בשפות אירופיות שונות כמו גרמנית, ספרדית, קטלנית ופורטוגזית, וכן בטורקית.
זָעַמטוּט ( زعمطوط، ) - שם קולינרי לעלי רקפת ועלי מרוות ירושלים המשמשים להכנת ממולאים. המאכל נקרא "רַקַף מָלְפוּף" (= רקפת מגולגלת או מלופפת, על שום צורת הכנת הממולאים).
שם נוסף הוא טוּעוּם (طعم), אולי מלשון "טעים" על שום הממולאים שמכינים מהעלים.
בָּח'וּר מָרְיָם (بخور مريم، = הקטורת של מרים) - על שום ריחם הנעים של הפרחים ולכבודה של מרים אם ישו. שם זה מופיע כבר אצל הרמב"ם, במאה השתיים עשרה. הכותב בספרו "ביאור שמות הרפואות: "בּוּחוּר מָרְיַם ..שמו של הצמח ביוונית קיקלאמינוס ". Cyclamen זה השם הלועזי של הרקפת עד עצם היום הזה ובכך ברור לנו, מעל כל ספק, בדיוק לאיזה צמח התכוון הרמב"ם. השם "בח'ור מרים" מקובל, גם כיום, בטורקית עבור "רקפת" (לאו דווקא המין "רקפת מצויה"). בספרות הקדומה השם "בוחור מרים" מתייחס גם עבור ערטנית השדות .
תָאג' סְלֵיימָן (تاج سليمان، = כתר שלמה (המלך) - כותרתה של הרקפת מזכירה תבנית כתר ומכאן מקור השם. מספרת האגדה: "כשישב שלמה על כסא דוד אביו, למלוך על ישראל, יצא אל פרחי השדה, לבחור לו תבנית לפיה יצו לעשות את כתרו - כתר מלכות. וירא את הרקפת החיננית ותמצא חן בעיניו. ויצו על חכמי החרשים אשר לו, להכין לו כתר בתבנית הרקפת. על כן קראו שמה עד היום, גם בשם "נזר שלמה". כאשר חרבה ירושלים, ביום גבר אויב, שלחו האויבים ידיהם בכל אוצרות ירושלים ושכיות חמדתה, ויגלו מירושלים אל ארצות הנכר אל כל פארה והדרה וביניהם את כתר המלוכה. נתעצבו הרקפות, שחו כותרותיהן, וכך כפופות הן לאות אבל עד עצם היום הזה." ( מתוך "צמחיאל" ספר אגדות הצמחים מאת ברוך ציז'יק).
נזכיר כי הסוג תגית מקורו ביחידת התפוצה דמוית הכתר ( השם הערבי הוא תָגִ'יִּה تجيّة כלומר "כתר"). מכאן גם שמו של המוזוליאום הנפלא "תָאג' מַהָאל " (تاج محل =כתר הארמון) שבנה הקיסר המוֹגוּלי שאה ג'האן כדי להנציח את אשתו הפרסיה האהובה, ארג'ומנד באנו בגום, שכונתה מוּמְתָאז מָהַאל (="גבירת הארמון").
עָ'לְיוּן אִל-קָאדִ'י (غليون القاضي، = מקטרת השופט) או עָ'לְיוּן אל חָאכֶם ( = מקטרת החכם) - הפרח הנישא על עוקץ כפוף מזכיר מעין מקטרת ומי ראוי לשאת מקטרת מכובדת זו אם לא השופט או החכם?. יש מקומות בהם המעשן הוא רועה פשוט ובהתאם לכם גם השם " עָ'לְיוּן אִל-רָאעִי" (غليون الراعي = מקטרת הרועה);
שם נוסף הוא עָ'לְיוּן אִל-ואָוִי (غليون الواوي = המקטרת של התן).
עָסאַת אִל-רָאעִי (عصاة الراعي = מקל הרועה) – עוקץ הפרח הכפוף מזכיר מקל הליכה כמו זה הנפוץ אצל הרועים. בשם זה מכונים גם חצב מצוי, חוטמית זיפנית וולריאנה איטלקית.
מְנַוִּם אלְחוּתְ ( منوم الحوت (السمك)، מרדים הלוויתן ); מְנַוִּם אלְ-סַמַכְּ (منوم السمك = מרדים הדגים): מפקעת הרקפת מכינים פיתיון לציד דגים. כותשים את הפקעת, מוסיפים קמח ומכינים כופתאות המפוזרות על פני המים. הדגים טועמים מהפיתיון מסתממים וצפים ואז נאספים על ידי הדייגים. ניקוי קרבי הדג מסיר את הרעל ואז הם ראויים למאכל אדם. שימוש זה היה נפוץ בארץ, בלבנון ובקפריסין. ציד הדגים בשיטה זו נעשה הן בנחלים והן בים הפתוח במפרצים רדודים.
זוּזּו (زوزو) - שם חיבה שניתן לכנות בו כל תינוק , כינוי נוסף הוא חנון זוזו (حنون زوزو، איבר המין הזכרי של התינוק).
קָרְעִתְ סִידִי (قرعة سيدي، = גולגולת סבי (סבא) ; קְרֵיעָה ( قريعة، = גולגולת קטנה)
אולי הפקעת דומה לראש אדם קרח !!
עושר שמותיה של הרקפת מציין את מקומה הייחודי בעולמם של הרועים והכפריים ואת חיבתם הרבה לצמח זה. פרחיה של הרקפת שונים כל כך במראם יוצא הדופן ואין פלא שהם מעוררים את הדמיון וההשראה לקשור לה כתרים ושמות רבים כל כך. ראוי לציין שכמה מהשמות נפוצים בכל הארץ (במיוחד אלו הקשורים למילה "שקוק") בעוד אחרים ייחודיים לאזורים או לעדות מסוימים ומשקפים, ככל הנראה, מסורות מקומיות. במקרים רבים נשכח הידע אודות מקור השמות.
הרקפת הוכתרה, זה לא מכבר, בתואר המכובד " הפרח הלאומי של ישראל". למען הדיוק כל הזכויות שמורות למועצה המקומית טבעון (עוד לפני היות "קריית טבעון") שחרתה את פרח הרקפת על דיגלה הרבה לפני הבחירות הרשמיות. כמו כל בן אצולה מכובד נושאת הרקפת שמות רבים שהם אבני החן המעטרות את "נזר שלמה".
את המאמר :
מאוזני הארנבת ועד קרני הצבי - על שמותיה הערביים של הרקפת
כתבו :אמוץ דפני
adafni@research.haifa.ac.il
וסאלח עקל ח'טיב
salehaq@education.gov.il