משפחת הגפיתיים בסדרת הרב-רגלאים (Polypodiales, הסדרה הגדולה במחלקת השרכים, אשר אליה משתייכים יותר מ-80% ממגוון מיני השרכים ובה לפי PPG I, שיטת החלוקה הטקסונומית החדשה, 6 תת-סדרות, 26 משפחות, יותר מ-250 סוגים ויותר מ-8,700 מינים), כוללת 2 תת-משפחות, 30 סוגים ויותר מ-1,000 מינים.
המשפחה קרויה על שם הסוג גפית, Thelypteris, מיוונית: thelys - "נקבה", pteris - "כנף" (מילה זו שימשה מאז ימי קדם גם לשם הכולל "שרך", על שום צורת העלים המזכירה כנף מנוצה ברבים מן השרכים), לאמור: "שרך-העלמה", בהשאלה משם שבו השתמשו הקדמונים לתיאור שרך ממשפחה אחרת שלו מופע עדין-"נשי" (Athyrium filix-femina, שרך נפוץ מאוד בחצי הכדור הצפוני, המכונה בשם העממי lady fern). שמו העברי של הסוג, גפית (ומכאן שם המשפחה, גפיתיים), מ"גַּף" - כנף, בהתאמה לשם המדעי, חודש ע"י האקדמיה ללשון בשנת 2003, שהחליפה את שם הסוג העברי הקודם, שרכית, בשל דמיונו לשמו של סוג אחר ממשפחה אחרת, שרכיה.
המאובנים הקדומים ביותר של רב-רגלאים תוארכו כבני יותר מ-200 מיליון שנה, התקופה שבין עידני הטריאס והיורה ועל פי ממצאים מולקולריים משערים כי ההתפצלות של הגפיתיים בתוך סדרה זו חלה בתחילת עידן הקרטיקון העליון, לפני כ-95 מיליון שנה. תפוצתם באזורים הטרופיים והסוב-טרופיים.
הגפיתיים הם צמחים רב-שנתיים, רבים מהם גדלים על סלעים. הגבעולים זוחלים כקני-שורש חסונים, או זקופים, לעתים מסתעפים, קצותיהם מכוסים קשקשים. העלים מורכבים (fronds), מוארכים-איזמלניים, עטויים על-פי רוב כסות שערות שקופות. הפטוטרות עדינות, בסיסן מכוסה קשקשים וקצותיהן על-פי רוב עטויים שערות אפרפרות-לבנבנות קצרות. כסות השערות על אברי הצמח היא תכונה המאפיינת את מיני המשפחה. הטרפים מנוצים פעמיים, אונות הטרף סימטריות בבסיסן, עשבוניות, או קרומיות, ציר העלה תלום בחלקו העליון של הטרף. המנבגים מקובצים לצברים (sori) מוארכים או כדוריים, הערוכים על העורקים, בצידם התחתון של הטרפים. המנבגים נישאים על גבעולון. קצה הגבעולון ופני שטח המנבג, שעירים. צברי המנבגים מכוסים בחלק מהמינים על-ידי קשקש מגן כלייני, הקרוי "ציפית" (indusium), במינים אחרים הוא חסר. עם נביטת הנבג מתפתח על פני הקרקע גמטופיט זעיר, ירוק, שעיר, לבוב, הנושא על פני שטח היצע התחתון את איברי המין הזכריים והנקביים (אנתרידיה וארכגוניה, בהתאמה).
בישראל מיוצגת משפחת הגפיתיים על-ידי מין אחד, נדיר מאוד - גפית הביצה, "צמח אדום", הנמצא בסכנת הכחדה בישראל וכיום גדל רק בשמורת תל-דן, אולם הוא נפוץ ברחבי העולם.
כתב: דרור מלמד
מקורות:
גפית הביצה |