אזדרכת מצויה היא עץ-נוי ועץ-שדרות מקובל, נשיר-חורף, מגיע לגובה 12 מ'. העץ מתחדש אחרי כריתה. סובל מנבירה בגזע על-ידי חרקים, עד כדי תופעה שכיחה של עצים נשברים ברוח. העלה גדול, מנוצה פעמיים. מצהיב בשלכת. שם הסוג בעברית (שהוא גם שם המין בלועזית) מקורו בסורית עתיקה. שם הסוג בלועזית גזור מן המילה "דבש", כי הפריחה שופעת צוף לדבורים.
אזדרכת מצויה פורחת באביב בתפרחות מסועפות, דלילות, של עשרות פרחים. הפרח סגול בהיר, קוטרו 1 ס"מ ולו ריח נעים. הפרי כדורי בקוטר 1 ס"מ, אינו ראוי לאכילה בפי אדם. במרכזו גרעין גדול וקשה, מצולע בדמות כוכב, חביב על חורזי מחרוזות. הפירות הצעירים, וכנראה גם העלים, מכילים חומרי רעל, אכילה מהם עלולה לגרום להקאות, קשיי נשימה ולשיתוק. פירות בשלים נאכלים על-ידי ציפורים ועטלפים.
מוצאו העץ מהרי ההימלאיה. החוקר ההולנדי ליאונרד ראוולף L. Rauwolff שביקר בארצות הלבנט במאה ה-16 מציין בספר מסעותיו שהאדון בלון (M. Belon ) מצא עץ אזדרכת על חומות ירושלים. מכאן ניתן להניח שהעץ היה בארץ כבר במאה ה-16 ואולי עוד קודם לכן. הוא נפוץ ומקובל גם במגזר הערבי. מתפשט בארץ בצורה בלתי מבוקרת כפליט-תרבות, מתרבה מזרעים. הזרעים מופצים על-ידי ציפורים, ובמיוחד על-ידי עטלפים – לעתים תוך הטלת לכלוך על קירות שלמים.

במשפחתו 800 מינים (אחד מהם הוא המהגוני המפורסם), אף אחד מהם אינו גדל בר בארץ. במולדתו, הודו, מייחסים לעץ זה סגולות רפואיות רבות. נוסף לכך משמשת העצה לתעשיה ולייצור כלי נשיפה. מהזרעים מפיקים חומרים המשמשים כחומרי הדברה כנגד חרקים.

כתב מייק לבנה