שיטה ניגרצנס היא עץ נשיר בגודל קטן עד בינוני המגיע ל-5-18 מ' גובה ולקוטר גזע 0.5 עד 0.75 מ' בעצים גדולים. העץ עומד בשלכת בחורף ובתחילת האביב. על הגזע והענפים של סנגליה ניגרסנס יש קוצים בצורת גבשושיות בולטות המסתיימות בקצוות מחודדים.
העלים, השונים בצורתם מרוב מיני השיטים האפריקניות ומאלה הגדלות בישראל, מורכבים מ-4-6 זוגות עלעלים מעוגלים הנישאים על פטוטרות שבסיסן מורחב כעין צילינדר. בבסיס העלים יש זוג קוצים שהם עלי לוואי.
הפרחים נישאים בתפרחות מוארכות (השונות מהצורה הכדורית המוכרת ברוב מיני השיטים) שאורכן כ-10 ס"מ וצבען אדום חום בהיות הפרחים סגורים שהופך לקרם בעת שהפרחים נפתחים. הפריחה באוגוסט עד נובמבר. התרמילים אורכם 10 ס"מ ורוחבם 1.3-2.5 ס"מ והם משחירים לעת הבשלתם.
מהעץ של שיטה ניגרצנס עושים עמודים לגדרות ותמוכות למכרות. העץ טוב מאד לבעירה וליצירת פחמים. ניתן לגדל סנגליה זו כבונזאי. העץ קשה לחיתוך ולכן אינו משמש לניסור לרהיטים.
תפוצתה הטבעית מטנזניה דרומה עד צפון מזרח דרום אפריקה בפינה הדרום מזרחית של אפריקה. גדלה עד גובה 1,300 מ'. שיטים רבות ממין זה גדלות בפארק הלאומי קרוגר בדרום אפריקה. העץ גדל ברווחים גדולים בסוואנות ובאזורים סלעיים. לעץ נדרשת קרקע מנוקזת היטב. עמיד לשריפות, ליובש ולפגיעות טרמיטים. במקום גידולה נאכלים עלי וענפי סנגליה זו ע"י ג'ירפות, פילים, קודו וקופים, ובחורים שבגזעיהן מקננות ציפורים כמו נקרים, דוכיפתים ואחרים. 
מקור השם Senegalia הוא בעץ הטיפוסי לסוג החדש שנקבע במסגרת חלוקה של הסוג שיטה בשנת 2005 למספר סוגים לפי מוצאם הגנטי ולפי ממצאים ביוכימיים.
השם הלטיני של סנגליה זו, ניגרסנס, משמעותו הופך לשחור והכוונה היא לצבע של התרמילים לעת הבשלתם.
השם האנגלי knob thorn, כמו גם השם המקומי באפריקנס, מציין את צורת הקוצים הייחודית על הגזע והענפים.
בישראל לא ידוע על עצים  נוספים של שיטה זאת מחוץ לארבורטום באילנות.
כתב צבי אבני