טכסודיון דו-טורי משתייך למשפחת הברושיים; בעבר שוייך למשפחת הטכסודיים שהועברה למשפחת הברושיים כתת משפחה. עץ מחט בינוני-גדול בעל נוף פירמידאלי בגיל צעיר וצמרת רחבה בגיל מבוגר. הענפים הנוטים מטה משווים לו נוף בכותי, המתפתח במקומות לחים וחמים.
מוצאו במזרח ארה"ב שם הוא גדל בשטחי ביצות לאורך החוף האטלנטי ומפרץ מקסיקו מדלוור ועד טקסס. הוא חודר לתוך היבשת לאורך נהרות בעמק המיסיסיפּי. הוא גדל בעיקר בשטחים המוצפים מים כל השנה ולכן הוא נקרא באנגלית גם "ברוש הביצות" (Swamp cypress). במקומות אלה הוא מקטין את זרימת המים ואת הסחף. התייבשות הביצות חושפת אותו לסכנת שריפות שפוגעות בעצים ובזרעים וגורמות להחלפתו בצמחים אחרים כגון צפצפות וערבות.
נוטריות, שמכרסמות צמחים בבתי גידול לחים, הן בעל-חיים פולש גם בשטחי הגידול של הטכסודיון, מכרסמות ועוקרות נבטים צעירים שלו ומפריעות להתחדשות היערות באזור.
טכסודיון דו-טורי יוצא דופן בין המחטניים בכך שהוא עומד בשלכת חורף. צבע שלכת, ירוק-זהוב. הוא בולט בענפונים מנוצים בהם שני טורי עלים מחודדים באורך 1-2 ס"מ וברוחב 1-2 מ"מ. העובדה שבחודשי החורף עומד העץ בשלכת הקנתה לו את שמו האנגלי הנפוץ "ברוש קֵרֵחַ" (Bald cypress).
טכסודיון דו-טורי הוא עץ חד-ביתי עם פרחים חד-מיניים: האצטרובלים הזכריים המוארכים והרפים והאצטרובלים הנקביים המעוגלים נישאים בנפרד על אותו העץ. האצטרובלים הנקביים הצעירים ירוקים והופכים לחומים אפורים בשלב בוגר שלהם, בצורתם הם דומים לאצטרובלים של ברושים וקוטרם 2.5-3.0 ס"מ. הזרעים הם הגדולים ביותר במשפחת הברושיים ואורכם 0.5-1.0 ס"מ. הם מהווים מקור מזון לסנאים, לעופות מים ולציפורים אחרות.
קליפתו אינה עבה (2.5-3 ס"מ) וצבעה חום אפור-אדמדם. כשהוא גדל בביצות מפתח העץ "ברכיים" בבסיס הגזע שהם כמו קביים המייצבים אותו מעל פני המים ומעל הקרקע הרכה. בעבר סברו שמדובר במבנים המסייעים לשורשים לנשום.
עוד תכונה המייחדת את הטכסודיון הדו-טורי בין המחטניים היא שהוא מפתח נצרי שורש לאחר כריתה, אבל הם אינם מתפתחים בדרך כלל לעצים יפים.
טכסודיון דו-טורי הוא עץ מאריך ימים המגיע בדרך כלל לגובה 30 – 40 מ' ולקוטר 2 – 3 מ'. הפרט הגבוה ביותר מגיע ל-44 מ' בווירג'יניה, הזקן ורחב הגזע ביותר גדל בלוזיאנה, קוטרו בגובה החזה 5.21 מ' וגילו של העץ העתיק ביותר הוא למעלה מ-1,600 שנה. יש לו גידול אטי אבל בבתי גידול לחים וחמים הוא מגיע במשך השנים לכמויות עץ גדולות עד יבול שיא של 100 מ"ק לדונם. העצה הקשה שלו נטולת ריח ועמידה למים, כל אלה, הפכו הטכסודיון דו-טורי לעץ הניטע במקווי מים באזורים חמים לשם תפוקת עץ. עמידותו למים הפכה את עצתו מתאימה לייצור רעפים, לציפוי לסירות ומבנים וזאת בנוסף לשימושיו כעץ לרהיטים ולבנייה. בארה"ב ישנם שני זנים מוכרים המשמשים לנטיעה.
טכסודיון דו-טורי הוא העץ הלאומי של מדינת לואיזיאנה בדרום ארה"ב. בישראל הוא ניטע בעבר בגנים ציבוריים, בגינות פרטיות ולאורך מקווי מים באזורי השפלה והעמקים. כיום הוא פחות משמש בגינון בשל צריכת מים גבוהה שלו. עצים גדולים במיוחד של טכסודיון דו-טורי בישראל מוכרים במקורות הירקון, בפס הירק קריית חיים, בגן אקלום אילנות ובגנים ציבוריים רבים.

כתב צבי אבני