קזוארינה מכחילה היא עץ דו-פסיגי דמוי עץ מחט, עליו כמעט שאינם נראים והחלק המטמיע הוא ענפונים דקים וארוכים. העץ ירוק עד, מתנשא לגובה 20-8 מ' ויכול להגיע אף ל-25 מ'. נופו רחב כשהוא גדל במפוזר בטבע, אך מפתח נוף צריפי כאשר הוא נטוע בצפיפות. העצה חומה-אדומה, קשה, אך קלה יחסית.
קזוארינה מכחילה היא עץ דו-ביתי: יש עצים עם תפרחות זכריות בלבד היוצרים אבקה, ועצים אחרים עם תפרחות נקביות המפיצים את הזרעים. בטבע נמצא יחס של 1:1 בין עצי זכר לעצי נקבה. הסות (קליפה) אפורה-חומה, קשקשית ומחורצת בתלמים. הצבע האפור של הסות מופיע באחד השמות האנגליים של עץ זה.
לקזוארינה מכחילה עלים בצורת קשקשים זעירים מאוד המופיעים בדורים מאוחים בתחתיתם על מפרקי הענפונים. בכל דור 16-12 קשקשים, ולעתים רחוקות אף 20. הענפונים הארוכים והדקים בנויים פרקים-פרקים. בכל בסיס של פרק יוצא, כאמור, דור מאוחה לנדן של קשקשים שהם גלגול של העלים. הענפונים הם החלקים המטמיעים העיקריים של העץ ונותנים לעץ את הצבע הירוק-כחול של הצמרת. צורתם גלילית גסה ומחורצת ואורכם 60-30 ס"מ. בין מפרק למפרק מפריד פרק ארוך יחסית שאורכו הממוצע 1.5 ס"מ. צבעם הירוק-כחול של הענפונים הוא שהקנה לעץ את שמו המדעי: ביוונית   Glaukos משמעו ירוק-כחלחל. התפרחות הזכריות דמויות שיבולת או יתד, אורכן 7-4 ס"מ, צבען ירוק בהיר והן מופיעות בקצות הענפונים של השנה האחרונה. התפרחות הנקביות הן אצטרובלים אדומים כהים קטנים באורך 1.6-1.2 ס"מ וברוחב של 1.4-1.15 ס"מ והן מופיעות לאורך הענפים המעוצים של השנה הקודמת. עצים זכריים פורחים החל מגיל 3-2 והנקביים מגיל 4-3. באוסטרליה הפריחה והפֵּרות בסתיו, ואילו בעצים נטועים במצרים נמצא ייצור פֵּרות פעמיים בשנה –  בסתיו ובאביב. בכל אצטרובל יש כ-70 זרעים זעירים, משקל כל אחד מהם כמיקרוגרם.
קזוארינה מכחילה גדלה באופן טבעי סמוך לחוף המזרחי של יבשת אוסטרליה עד מרחק של 80-50 ק"מ בתוך היבשת. אזור תפוצתה הטבעי משתרע ממרכז קווינסלנד בצפון ועד דרום ניו-סאות-וולס בדרום. את העץ נמצא גם לאורך אזורי הגאות והשפל בביצות שבהן גדלים מנגרובים וכן ביערות פתוחים. במקומות גידולה קרוב האקוויפר לפני הקרקע וכמות המשקעים השנתית הממוצעת היא כ-1,000 מ"מ. השמות של העץ באנגלית ניתנו לפי בתי גידולם: נהרות וביצות. 
קזוארינה הוא סוג המכיל 17 מיני עצים או שיחים ירוקי עד הגדלים בדרום מזרח אסיה ובאוסטרליה. הסוג שהכיל בעבר 70 מינים, והיה היחיד במשפחה, פוצל בשנות השמונים של המאה הקודמת לארבעה סוגים שונים. בסוגי קזוארינה נמצאים חומרים רבים המשמשים לרפואה. השם קזוארינה לקוח מהשם בשפה המלאית, המדוברת באינדונזיה ובמלזיה. בשפה זו מתואר העץ לפי ענפיו הדומים לנוצות העוף קזואר. 
הסוג קזוארינה מתאפיין ביכולתו לקבע חנקן אטמוספרי בעזרת פרנקיה – חיידקים חוטיים הנמצאים במבנים מיוחדים הנוצרים על פני השורשים. כן ידוע על סימביוזה של שורשי העצים עם פטריות המאפשרות הספקת נוטריינטים זמינים לעץ כדוגמת פוספט.
קזוארינה מכחילה גדלה בבתי גידול קשים עם קרקע מלוחה שאינם מתאימים לגידול רוב העצים ונחשבת לקזוארינה העמידה ביותר לתנאי מליחות קרקע. בארצות רבות בעולם היא נטועה בשורות שוברת רוח להגנת גידולים חקלאיים. כן היא משמשת לייצור עץ לבעירה ולמרעה. העצה מצוינת להסקה ומפיקים ממנה פחמי עץ מעולים. היא מתאימה לייצור משטחי עץ, רעפים, עמודים עמידים ללחות ועוד. העלווה משמשת להזנת בקר ועופות ויש לה ערך תזונתי גבוה. העץ משמש גם לנוי וניטע בעיקר בשדרות בערים.
העץ נקרא באנגלית אלון הביצות Swamp Oak בשל דמיון העצה לזו של האלון. בתי הגידול של שניהם באזורים מוצפים. העץ הפך ל"עשב רע" בפארק הלאומי Everglades בפלורידה. קזוארינה מכחילה יוצרת בני כלאיים עם מיני קזוארינה אחרים. הידוע ביניהם הוא ההיבריד שנוצר עם C. cunningharniana.
בישראל ניטעה קזוארינה מכחילה במקומות רבים בשרון ובנגב על קרקעות חמרה ולס בהתאמה. הנטיעות שלה היו בחורשות ובשוברי רוח. העצים באילנות הגיעו לגובה 18 מ' בעוד שהעצים בנגב הצפוני באותו הגיל צמחו רק לגובה של 6 מ'.
כתב צבי אבני