איקליפטוס בוטריואידס גדל במהירות ומאריך ימים וגובהו, בתנאים טובים, מגיע ל-40 מ' וקוטר הגזע בגובה החזה ל-1.2 מ'. באילנות איקליפטוס בוטריואידס בגיל 34 הגיע לגובה של 25 מ'. בבתי גידול פחות טובים הוא מתפתח רק לעץ קטן או מאלי בגובה 12-8 מ' עם גזע אחד או עם מספר גזעים שכל אחד מהם יוצר כותרת משלו. בסמוך לקרקע מתפתחת בצוואר השורש התעבות מעוצה כעין פקעת והידועה בשם  Lignotuber, והיכולה להגיע בעץ זה לקוטר של 6 מ'. בהיות איקליפטוס בוטריואידס  עץ קטן ולעיתים רב גזעי עם אותה התעבות בצוואר השורש הוא מקבל את האפיון של צורת מאלי Mallee הנפוצה בעיקר במערב אוסטרליה.
הסות עבה, סיבית, גסה בבסיס הגזע ודקה וחלקה לאורך הגזע והבדים. צבע הסות אפור-חום בעצים הגדלים ביערות מעט מרוחקים מן הים, ונוטה לאדמדם-חום בעומדים בסמוך לחוף הים. הענפים הדקים צבעם אדמדם.
העלים היובנילים נגדיים ב-6-5 הזוגות הראשונים והם בעלי צורה מעוגלת יותר. אורכם 11-4.5 ס"מ ורוחבם 5.5-1.3 ס"מ.  העלים הבוגרים סירוגיים נישאים על פטוטרות ולהם צורת רומח רחב; אורכם 16-10 ס"מ ורוחבם 4-2 ס"מ, צבעם ירוק כהה בצדם העליון וירוק בהיר בתחתון.
התפרחת צורתה סוכך שבו 11-7 פרחים היוצאים מנקודה אחת בקצה עוקץ שצורתו שטוחה ומתרחבת כלפי הקצה. השם המדעי של מין איקליפטוס זה הוא botryoides, שם שמקורו ביוונית במילה Butros שמובנה אשכול על שום צורת הפריחה שקיימת רק בתת-מין אחד: symphyomyrtus שלפיו הוגדר המין כבר בסוף המאה ה-18. התפרחת והפירות ברוב תתי-המינים של איקליפטוס זה אינה, כאמור, בצורת אשכול. השם הלטיני אף תורגם ישירות לעברית והעץ כונה בעבר איקליפטוס אשכולי.
לניצני הפרחים צורה גלילית או דמוית אלה. כל ניצן כולל שני חלקים: מצעית הפרח שבה האבקנים ועמוד העלי ומכסה של המצעית המכונה אוֹפּ֪רקוּלוּם. האופרקולום הוא האיבר האופייני לסוג איקליפטוס ואף נותן לסוג את שמו הלטיני, כמו גם העברי, שלקוח מביטוי ביוונית "eu- kaluptos" שמשמעותו "מכוסה היטב". בעת שהאבקנים מתיישרים הם דוחפים ומנתקים את האופרקולום מן המצעית של ניצן הפרח והוא נושר מטה. הפרחים קטנים וצבעם לבן. בישראל הפריחה בקיץ: בחודשים יוני-ספטמבר. הפירות המעוצים צורתם ביצה או גליל, אורכם 12-7 מ"מ ורוחבם 6-4 מ"מ.
איקליפטוס בוטריואידס גדל בטבע באזור החוף המזרחי של אוסטרליה בפינה הדרום מערבית של היבשת. אזור תפוצתו הטבעי משתרע ממרכז מדינת ניו סאות ולס ליד העיר ניוקסל ועד מעט מזרחה לעיר מלבורן במדינת ויקטוריה. העץ גדל על דיונות חול סמוכות לים או על קרקעות חוליות שמעבר לדיונות החוף ושהתפתחו על סלעי צפחה. נמצא אותו שם במשרעת רום 300-0 מ' מעל פני הים ובכמות המשקעים שנתית ממוצעת הנעה בין 1,300-700 מ"מ עם עונה יבשה שאורכה 3-2 חודשים. העץ ידוע כעמיד לרוחות עם רסס מי ים.  
שם העץ באנגלית Bangalay לקוח מהשפה האבוריג'נית והוא גם מציין שם של מקום בו גדל יער לשימור בדיונות חול באגן של סידני.
איקליפטוס בוטריואידס יכול להתחדש לאחר שריפות או פגעים אחרים מניצנים רדומים שמתחת לסות (קליפה). כן ידוע שענפים דקים הנושרים מן העץ מסוגלים לפתח שורשים.
העצה נחשבת כמצוינת לשימושים הן בתנאים חיצוניים והן ביתיים. צבעה בהיר מאד בחלק החיצוני מתחת לסות, והיא הופכת לוורודה עד אדומה-חומה בליבת הגזע. העצה קשה וחזקה, מה שמקשה על כריתתה וניסורה, אך ניתנת לעיבוד נוח. מן העץ מפיקים: רהיטים, ארונות, רצפות וכן יוצרים ממנו שכבות ציפוי למוצרי עץ. בעבר השימוש בו היה בעיקר לבנייה, לאדני רכבת ולעמודים. העצה של העץ מזכירה במשהו את עצי המהגוני הגדלים בדרום אמריקה ועל כן קיבל כמו מספר מיני איקליפטוסים נוספים, באותה תת קבוצה של הסוג, את הכינוי באנגלית Mahogany.
בשל תכונותיו המצוינות לייצור עץ והצלחתו הרבה באזורי חול חופיים נפוץ העץ בנטיעות בארצות חמות רבות: משמש כשובר רוח בקליפורניה, נטיעות לייצור עץ בדרום ברזיל, בדרום איטליה ובדרום אפריקה. באלג'יר יצרו הצרפתים מהכלאת מין זה עם איקליפטוס המקור זן כלאים טרבוטי E. trabutii שהצליח בארצות רבות וניטע אף בישראל במקומות שונים ובכללם בארבורטום אילנות.  
איקליפטוס בוטריואידס הוא אחד מכ-700 המינים בסוג איקליפטוס שמקורו באוסטרליה וסביבתה הקרובה. איקליפטוסים הם העצים הניטעים ביותר בעולם לתפוקת עץ ושטח הנטיעות שלהם בעולם הגיע בשנת 2010 ל-202,620 קמ"ר. הסוג איקליפטוס משתייך למשפחת ההדסיים הכוללת 130-150 סוגים ובהם 5650 מינים של צמחים מעוצים ירוקי עד. הסוגים המוכרים ממשפחת ההדסיים הם ההדס המצוי שהוא המין היחיד במשפחה שגדל בטבע בישראל, עצי הפרי: הגויאבה ופיג'ויה ועצי/שיחי הנוי: קליסטימון ומללויקה שאף הם מוצאם באוסטרליה.
בישראל ניטע איקליפטוס בוטריואידס בצור נתן, ביער קדימה ואף בחלקה האקלום של פרופ' ישראל גינדל ברחובות. לפי הספרות ראוי להשתמש במין זה כשמקור זרעיו מגיע ממדינת ויקטוריה לנטיעות באזורים חוליים בחוף הצפוני של ישראל.
כתב צבי אבני