לוהיאה מפושקת  היא שיח או עץ קטן נשיר הגדל בארץ מוצאו עד 10 מטר גובה. בארץ, בנוסף לארבורטום אילנות, הוא שתול במשתלת קק"ל גילת, במושב סתריה, בגינון של מכון וולקני ובקיבוץ הזורע. בבתי גידול אלה, גובהו מגיע עד 5 מטרים, והוא בשלכת בתקופת החורף. כאשר מעצבים אותו כעץ, הגזע קצר יחסית, וענפי המשנה יוצאים בגובה מטר מהקרקע.
העלים מסורגים, פשוטים, העלה מאורך ושולי העלה משוננים. אורך העלה 13-5ס"מ ורחבו 6-3 ס"מ. העלה מעוגל בצורה לא סימטרית בבסיסו ומחובר בפטוטרת קצרה לענף. צדו העליון של העלה חלק וצבעו ירוק כהה, וצדו התחתון של העלה מכוסה שערות עדינות המעניקות לו צבע בהיר-לבנבן. הפרחים גדולים יחסית, קוטרם 2.5 ס"מ, והם מופיעים על אשכול מסיים. צורת הפרח אופיינית למשפחה, מזכירה את הפרח של עצי הלגונריה, צבעו ורוד והוא מאד ריחני, ריח נעים של פרחי בר, ריח של פעם. הפריחה מתחילה באביב ונמשכת עד הקיץ. לאחר הפריחה נוצר הפרי - הלקט באורך 2.5 ס"מ, ולו 5 מגורות, ובתוכו 4-3 זרעים. הפרי מתייבש ונותר על העץ כשנה, הוא אסתטי ואפשר לקטוף את הענפים ולהשתמש בהם כסידור יבש.
מתאים לשתילה באזורים ללא קרה. עם התבגרותו, עמידותו לקור עולה. למרות מוצאו הטרופי, הוא חסכן במים לאחר התבססותו. מאידך, תוספת השקיות בקיץ, תשפר את מופעו ותאריך את משך הפריחה. בשנים הראשונות לשתילה, מופעו שיחי, ורק בהמשך מומלץ לעצבו כעץ קטן, ואז גם אפשר להתבשם מריח הפרחים.
בארצות מוצאו, ברזיל, ארגנטינה ופרגוואי, כל חלקי העץ נמצאים בשימוש פולקלורי כצמח מרפא. משתמשים בעלים, בגבעולים ובקליפת הגזע לריפוי מחלות שונות.
הריבוי ע"י זרעים, הנבטה במגשים במבנה מוגן.
הסוג לוהיאה כולל כ-15 מינים של שיחים גדולים או עצים, כולם מאמריקה הטרופית.
בארץ מוצאה, לוהיאה מפושקת כמעט ואינה נמצאת בשימוש גנני, למרות שנחשב לעץ יפה, והפרחים הוורודים נחשבים כמרגיעים. בארגנטינה, משתמשים בענפים הצעירים והגמישים להצליף בסוס כשהם רוכבים עליו, ושם נתנו לצמח את השם העממי  “Azota caballos”  שמשמעו    “horse whip” – "להצליף בשוט".
כתבה סימה קגן