תמר קנרי מקורו באיים הקנריים. הוא קרוב לתמר המצוי ודומה לו מאוד, אבל פריו אינו טעים. הוא שכיח בגן הנוי, בקבוצות או בשדרות. כמו קרובו הים תיכוני, גם התמר הקנרי דו-ביתי, כלומר יש  עצי זכר ועצי נקבה.
העץ יכול להגיע לגובה 20 מ'. עובי הגזע הוא יותר מחצי מטר. מהגזע לא צומחים חוטרים. אורך העלים עשוי להגיע ל-6-5 מ'. העלעלים צפופים ופזורים באופן לא סדיר סביב ציר העלה.
הפריחה בחודשים מאי-יוני. התפרחת היא מכבד, לפרחים 6 עלי עטיף והם יושבים. בפרחים הזכריים 6 אבקנים, ובנקביים עמוד עלי המורכב מ-3 עלי שחלה. ההאבקה באמצעות הרוח. עם גידולם של ענפי המכבד, נפתח המתחל והמכבדים הגדולים נגלים לעין. הפרי הוא ענבה שציפתה בשרנית ומעט מתוקה, אם כי הרבה פחות מזאת של התמר המצוי, והוא נאכל ע"י ציפורים ועטלפים. ענפי אשכולות הפֵּרות כתומים. 
בגלל תכונותיו, הוא עדיף על פני תמר מצוי בתכנון גן הנוי, ואכן הוא ניטע כעץ נוי בארצות רבות בכל רחבי העולם. בחלקן, כולל בדרום אירופה, הוא מזריע את עצמו ומוגדר צמח פולש. בהיעדר חוטרים, ברור שהריבוי הוא מזרעים בלבד.
ייתכן שמוצא התמר הקנרי מהתמר המצוי של צפון אפריקה, ובידודו באיים הביא להתפתחות מין נפרד, תופעה מוכרת באקולוגיה של איים. בגלל הקרבה הגנטית לתמר מצוי מתקיימת הפרייה הדדית ביניהם (בני כלאיים נמצאו גם בארץ), וגופי שמירת הטבע בספרד מודאגים מזיהום גנטי אפשרי של אוכלוסיות התמר הקנרי האנדמי, ונערכים להגדרת אוכלוסיות טהורות של תמר זה.
בבסיס הלולב מתרכזים צינורות שיפה עם הרבה מוהל סוכרי (כמו בכל מיני התמר). באיים הקנריים ובדרום אמריקה נוהגים להפיק מנוזל זה סירופ אשר אפשר לשתותו טרי (הוא נקרא בארצות אלה 'דבש תמרים' Miel de palma, אבל אין לטעות בינו לבין סילאן, שהוא תוצר של פֵּרות התמר המצוי). השתמשו בסירופ גם כתרופה. לאחר התססה אפשר להפיק ממנו משקאות כוהליים.  קיצוץ בסיס הלולב או פגיעה קשה ברקמה עלולים לגרום למות העץ, ולכן שיטת העבודה היא קיצוץ מעט עלים צעירים שבראש הכותרת וחיתוך שקע בצד הלולב, שמשם ניגר המוהל המתוק ומנוקז לכלי. למרות שבספרות כתוב שאין בכך משום פגיעה בעץ, המוהל שנאסף גוזל מהעץ כמות משמעותית של מוטמעים, ובאותה שנה עובי הגזע יהיה קטן יותר – תופעה הנראית למרחוק. בעלי העצים מקפידים שלא לאסוף מוהל מהעץ בשנים עוקבות.
יש כמה הבדלים בולטים בין התמר הקנרי לתמר המצוי: הגזע של הראשון עבה יותר, אבל כמו בתמר מצוי (ושאר בני משפחת הדקליים), לאחר שנות הצימוח הראשונות הגזע נשאר בעובי שווה ואינו מתעבה יותר. העלים ארוכים וצפופים וגם העלעלים ארוכים וצפופים יותר, וצבעם ירוק כהה יותר משל התמר המצוי. גיזום העלים הוותיקים בבסיסם יוצר מתחת לכותרת טבעת של מעוינים המזכירה צורת אננס. הפרי של התמר הקנרי קרוב לכדורי, אינו עפיץ ואינו מתוק מאוד, בניגוד לתמר המצוי שם פרי הבוסר עפיץ, הפרי מוארך ומתוק.
אתר משרד החקלאות (טיולים בעקבות עצים) מספר על עצי התמר הקנרי הראשונים בארץ שנשתלו כשדרה בגן הראשונים בראשון לציון:
"שדרת הדקלים המרשימה נטועה במרכז הגן בצורת X, ובה שתי שורות של כ- 160 עצים. זו השדרה הראשונה שניטעה בארץ, בשנת 1890, ע"י הגננים גרשון הורוביץ ומיכל פוחצ'בסקי. זרעי הדקלים הובאו ע"י הברון רוטשילד מהאיים הקנריים, הונבטו במשתלה וניטעו ישירות. העצים, שגובהם כ-10 מטרים לפחות וקוטר צמרתם כ-6 מטרים, מרשימים במופעם ומהווים את מוקד הגן. בשנת 1996 שוקם הגן על ידי העירייה ולידו הוקם מבנה העירייה החדש. מחשש לניוון התמרים, ניטעה לידם שדרה של תמר מצוי. מומלץ לערוך תצפית על הגן מבניין העירייה."
כתב עמי זהבי