פירקנתה משורית היא שיח נוי ירוק עד וקוצני שמוצאו ברכס ההימליה. השיח מגיע לגובה 3 מ'. הענפים קוצניים. הענפים הצעירים מכוסים בפלומה בצבע חלודה. המין כולל בעל כמה זנים המשמשים לנוי.
העלים בהירים, מבריקים ירוקים בצדם העליון ובהירים יותר בצדם התחתון. צדם התחתון שעיר בתחילה והופך חלק בהמשך. אורכם 5-2 ס"מ, צורתם כביצה מחודדת בבסיס ועם מגרעת היוצרת מעין צורת לב בקצה העליון. פני העלה משוננים מעט. תכונה זו הקנתה לפירקנתה זו את שם המין "משורית". השם לקוח מלטינית ומשמש גם הגדרה לצורת עלה משונן - crenulate leaf.
לפרחים הלבנים הקטנים 5 עלי כותרת והם נישאים באשכולות על עוקץ ארוך. אחד השמות באנגלית של הצמח מציין את הפריחה הלבנה של השיח. הפריחה באביב מאפריל עד יוני. הפרחים דו-מיניים ויש להם צוף רב המזין דבורים. הפֵּרות רעילים. הם מבשילים בסתיו, מאוקטובר עד דצמבר. צורתם ענבות המזכירות תפוחים זעירים, ציפתם מכילה סוכר, צבעם כתום-אדמדם והם משמשים בדרך כלל מזון לציפורים.
הזנת חולדות במעבדה במיצוי נוזל ואלכוהול שמקורם בפֵרות פירקנתה משורית הביאה להקטנת אבנים בכליות. עורכי הניסוי ממליצים על הטיפול בבני אדם הסובלים מתופעה זו. אבקה מפֵּרות הצמח שמעורבת ביוגורט משמשת לטיפול בדיזנטריה דמית. אפשר להכין משקה מחליטת העלים של הצמח. מהענפים הראשיים אפשר להכין מקלות הליכה.
הסוג פירקנתה, כמו הסוג שקד מאותה המשפחה, יוצר חומצה ציאנית שהיא רעל מסוכן ביותר. חומר זה יוצר טעם מר לעלים ולזרעים, במיוחד ראוי להיזהר מאכילת הזרעים. במינונים מסוימים חומצה ציאנית משפרת העיכול ואף נחשבת כמקלה על תופעות של סרטן.
כצמח נוי פירקנתה משורית מתאימה לכל סוגי הקרקע, מחול ועד חרסית. ההעדפה היא לקרקע מנוקזת ולחה אך הצמח מתאים לנטיעה גם בקרקעות גיריות. הוא יכול לגדול באור שמש מלא וגם בצל חלקי של עצים. הוא עמיד לזיהום אוויר ולרוחות חזקות אך לא לרסס ים. הריבוי של הצמח מזרעים. 
פירקנתה משורית הפכה משיח הגדל בגינות כצמח נוי לצמח פולש. התופעה ידועה בדרום אפריקה ובארצות נוספות.
השם המדעי פירקנתה לקוח מהמילה היוונית purakantha המורכבת משתי מילים:  purשמשמעו אש (כצבע הפֵּרות) ו- akantha שפרושו קוץ, לציון הצמחים קוצניים. המונח המחבר צבע אש וקוצים משמש גם בשמות האנגליים של פירקנתה משורית.
מין זה גדל ברום 2,400-1,000 מ', מקשמיר ועד דרום מערב סין. השמות האנגליים מציינים את מקום גידול העץ בטבע בהרי ההימליה בכלל ובנפאל בפרט. בסוג פירקנתה נכללים שיחים גדולים המגיעים לגובה 6 מ', ירוקי עד וקוצניים. הסוג כולל 7 מינים ועשרות זנים תרבותיים המשמשים שיחי נוי. הסוג בולט באשכולות הנושאים פרחים לבנים, ובהמשך פֵּרות ההופכים צבעוניים לעת הבשלתם: צבעם כתום עד אדום בוהק. אזור התפוצה הטבעי של הסוג הוא בחצי הכדור הצפוני מדרום מערב אירופה ועד דרום מזרח אסיה שבה גדלים 6 מתוך 7 המינים. הסוג קרוב מאוד לסוג חבושית – Cotoneaster, המשתייך לאותה משפחה אך שונה ממנו בהיות עלי הפירקנתה משוננים והענפים קוצניים. סוג קרוב נוסף לפירקנתה הוא העוזרר.
פירקנתה משתייכת למשפחת הוורדניים, הכוללת 95 סוגים ובהם 2830 מינים, מחד-שנתיים ועד עצים גדולים. משפחה זו נפוצה בעיקר בחצי הכדור הצפוני ונכללים בה עצי פרי וצמחי תועלת רבים כגון תפוח, אגס, שקד, שזיף, תות שדה וורד. בישראל בולטים בטבע ממשפחה זו סירה קוצנית, אגס סורי, שזיף הדוב, שקד ועוד. רק בחרמון נמצא סוג קרוב לפירקנתה: חבושית המטבעות.
כתב צבי אבני