תויה מזרחית היא עץ מחט ירוק עד עם נוף פירמידלי בגובה 15-6 מ', קוטר גזע של 0.5 מ' וקוטר נוף כבוגר המגיע ל-5-2 מ'. היא נחשבת לעץ הגדל לאט יחסית ומאריך ימים. העץ הגדול ממין זה נמצא בטג'יקיסטן והוא מתנשא לגובה 35 מ'. במנזרים בודהיסטים בסין יש פרטים שגילם מגיע ל-1,000 שנה וקוטר גזעם מגיע ל-2 מ'.
סימן ההיכר החשוב של העץ הוא צורת הענפים השטוחה שאף מופיעה בשם המדעי  "Platycladus" שפירושו "עם ענפים שטוחים" או רחבים. הענפים והענפונים השטוחים הקנו לעץ את אחד מכינוייו בעברית "ברוש מגוהץ".
ענפי העץ יוצאים כולם הצִדה כלפי חוץ מן הגזע או מהגזעים ומהבדים האנכיים ויוצרים יחדיו עלווה צפופה מאוד. העץ לא נזקק לגיזום לשם גידולו התקין ובריאותו ועל כן מומלץ שלא לגזום את ענפיו. 
לעלים הקטנים צורת קשקשים המהודקים אל הענפונים, אורכם 4-2 מ"מ. 
תויה מזרחית היא עץ חד-ביתי, על כל עץ מתפתחות תפרחות נפרדות זכריות ונקביות. התפרחות הנקביות מתפתחות לאצטרובלים שצורתם מעין מלבן מעוגל ואורכם 2.5-1.5 ס"מ. צבע האצטרובלים כחלחל-ירקרק והם משוחים בשרף שעוותי אפור וריחני. בתחילת התפתחותם האצטרובלים בשרניים ועם הזמן הופכים להיות מעוצים. כל אצטרובל נחלק ל-12-6 קשקשים נגדיים. בכל אחד מהם נמצא זרע אחד. אורך הזרעים 0.6-0.4 ס"מ, ובשונה מהרבה מחטניים הם נטולי כנפיים.
העץ גדל מהר יחסית באור שמש מלא או בהצללה מועטה. העץ מעדיף חול או אדמה עשירה ברקבובית. גידול באדמה חרסיתית ייעשה רק באזורי מדרונות מנוקזים. כשהעץ מתבסס הוא יכול לשרוד תקופות יובש ארוכות. 
אזור התפוצה הטבעי שלו משתרע בצפון מזרח סין, בקוריאה ובחלקה המזרחי של רוסיה. השם של מין העץ –Orientalis, או "מזרחית" בעברית – מקורו באזור גידולו הטבעי במזרח סין – בקצה המזרחי של יבשת אסיה. בעקבות נטיעותיו המרובות הפך לעץ המתרבה באופן טבעי באזורים נרחבים ביפן, בהודו ואף בצפון איראן.
בתויה נעשה שימוש רב ליצירת גידור ותיחום ואף לגדר חיה ולשוברי רוח בשולי חלקות חקלאיות, אך עיקר השימוש של העץ הוא בנטיעת גנים, שם הוא מופיע כבודד או בקבוצות. כמו כן העץ מקובל מאוד בתוך בתי עלמין ונחשב כאחד ממיני העצים המאפיינים אותם. למין זה טופחו לאורך השנים זנים שונים של שיחי נוי הנבדלים בצבעם, בגודלם ובצורת נופם. הבולטים בזנים רבים אלה הם: Aureus "תויה מזרחית זהובה" או בשם אחר
 Aurea Nana – שיח כדורי צפוף עלווה, גובהו 1.6-0.9 מ' ובאביב מכסה אותו עלווה חדשה בצבע זהוב; Baker – גובהו 3.0-2.1 מ', עלוותו האביבית מבריקה בירוק בהיר אך באזורים חמים ויבשים צבעה המבריק ירוק כהה;   Berckmanii  –גובהו 1.8-1.2 מ', צורתו כדורית ועלוותו מנוקדת בכתמים זהובים.
מחלקיה השונים של התויה המזרחית מפיקים מאז ומתמיד חומרים רבים המשמשים לרפואת האדם ולהגנה ממזיקים ומטפילים. בשמן הרעיל המופק מן העלים מטפלים בזיהומי פטריות, בסרטן, בשומות  ובתולעים. העצה והחומרים המופקים ממנה משמשים ברפואה המסורתית כנגד הרעלות, הרטבה, דלקת שלפוחית השתן, פסוריאזיס, סרטן צוואר הרחם, הפרעות במחזור הווסת, בעיות בדם ובמערכת העיכול, לטיפול בכליות, במוח ועוד. בבדיקות ובניסויים נמצא שאכן בחומרים אלה יש מרכיבים נגד חיידקים, חומרים נגד פטריות ונגד סוגים שונים של סרטן כמו גם חומרים המשמידים זחלי יתושים, חרקים בוגרים ונמטודות שונות.
בשל החומרים האצורים בו, העץ אינו נתקף כמעט במחלות ובמזיקים ואינו סובל מהפטריות הקוטלות מיני ברושים בישראל.
השם האנגלי המקובל  – arborvitae – פירושו "עץ החיים" והוא מבוסס על החיוניות שלו לפי המחשבה הבודהיסטית בסין. השם מבטא את ירקות העד של העץ באזורים קרים מאוד בסין, שבהם כמעט כל העצים הם עצי שלכת, כמו גם את אריכות ימיו של העץ.
תויה מזרחית הייתה משויכת עד לפני כמה שנים לסוג Thuja שכלל כמה מינים נוספים. כיום, עם קביעתה כסוג הנושא את השם Platycladus, היא מין יחיד בסוג זה של משפחת הברושיים, אף שבוטנאים מסוימים מסווגים לסוג עוד מין: Microbiota. ההבדלים בינה ובין הסוג שאליו שויכה בעבר הם האצטרובלים הגדלים בנפרד זה מזה, הזרעים חסרי כנפיים והעלווה שאינה ריחנית. משפחת הברושיים עצמה מתאפיינת ברוב מיניה בעלים קטנים ההופכים במינים רבים לקשקשיים, ובקשקשי אצטרובלים שעמדתם על ציר הענפון או האצטרובל היא נגדית או בדורים. סימן נוסף הוא ההתערות של קשקשי הזרעים באצטרובל, ההופכים אותו למעין קשקש אחד עבה. המשפחה כוללת 7 תת משפחות המכילות 27-30 סוגים ובהם 130-140 מינים. למשפחה זו משתייכים העצים הגבוהים והגדולים ביותר בעולם – הסקוויה הנאה והסיקוודריון הענק בהתאמה.
בישראל תויה מזרחית היא עץ נפוץ ביותר בגינות ובשטחים ציבוריים ביישובים בכל חלקי הארץ למעט בבקעת הירדן ובערבה. העץ אינו מקובל כעץ ייעור בישראל אם כי נטוע במספר קטן של אתרים ביערות.
כתב צבי אבני