הדס מצוי הוא שיח ירוק-עד, ריחו נעים, עלוותו רעננה. העלים צפופים, קטנים וקשים, קירחים, נגדיים או דוריים. העלה ביצי עד אזמלי מחודד, כמעט יושב, פטוטרתו קצרצרה.
הדס מצוי פורח בקיץ, ממאי עד אוגוסט. הפרח לבן, עם שחלה תחתית, 5 עלי גביע, 5 עלי-כותרת ואבקנים רבים. קוטרו 15 מ"מ. הפרי הוא ענבה כדורית שחורה–כחלחלה או מאדימה, עטורה בראשה בשרידי עלי הגביע.
ההדס נדיר בארץ כצמח-בר, גדל בעיקר בכרמל, בגליל, בגולן ובארץ-מקורות-הירדן. תפוצתו העולמית משתרעת מארצות הים התיכון ועד הודו.
הוא משמש להפקת שמן אתרי לרפואה ולבושם, וכן לצרכים פולחניים בחג הסוכות. מגדלים אותו גם בנוי, במיוחד כמשוכות. הצמח עמיד בפני רעייה ומזיקים. ההדס מככב בפולקלור הקדום של היהודים והיוונים כאחד.
בסוג 100 מינים, בארץ 1.
הוא נציג יחיד בצמחיית הבר בארץ ממשפחתו העניפה, בתרבות מרבים לגדל מיני אקליפטוס, אף הוא ממשפחת ההדסיים.
כתב מייק לבנה
על שימושי ההדס בזמן העתיק
מידע גנני
צריכת מים לאחר התבססותו נדרשת לו תוספת השקיה של 200 ליטר למ"ר או 200 קוב לדונם בשנה באזורים שבהם יש לפחות 250 מ"מ גשם בשנה.
אזורים שפלה, חוף, הר, בקעה,
צורת חיים שיח
קצב צמיחה בינוני
גובה (מ') 4.00
קוטר (מ') 1.50
איברים דקורטיביים עלים, פרחים, פירות
שימוש מומלץ משוכה, שיחייה, עץ קטן, מכלים, לגיזום פורמלי, בודד
עמידות לתנאי קרקע קשים גבוהה (כולל גירניות)
תנאי הארה שמש עד הצללה
מידע גנני נוסף שייך לארבעת המינים, לקבלת "הדסים משולשים" יש לחדש את הצמח בתחילת הקיץ, בגיזום נמוך מאד או בשריפה
כתבו יואב גרטמן ואביגיל הלר, מתוך חוברת בהוצאת שה"מ, משרד החקלאות
