גומא הפקעים הוא עשב רב-שנתי המגיע לגובה של עד 30 ס"מ, ומוכר כעשב רע בגינות ובשטחים מעובדים. זהו צמח לא מפונק – הוא גדל בקרקעות כבדות וקלות כאחד. חקלאים ובעלי גינות מכירים את הצמח מיכולת ההישרדות שלו למרות העיבודים החוזרים ונשנים של הקרקע. זמן קצר לאחר העיבוד וכיסוח השטח יצוצו עלים צעירים של גומא שכוסח באותו מקום. הערבים כינו אותו בצדק בשם סעידה שמשמעו "בוקר טוב": אתמול השמדת אותו, והנה הבוקר הוא מקדם את פניך בחיוך סרקסטי: "בוקר טוב, הנה חזרתי."
לגומא יש קנה שורש בקרקע. קני השורש מפתחים פקעות קטנות אוגרות מזון ובעלות ניצני צמיחה. באמצעותן הצמח גם מתרבה. סעיפי קני השורש המחברים את הפקעות דקים ונקרעים בקלות כאשר מנסים לעקור את הצמח. הפקעות נשארות בקרקע ונקראות על כן "פקעות נטישה". דיכוי הגומא מתאפשר ע"י שימוש בקוטלי עשבים או ע"י עיבוד הקרקע לעומק ואיסוף קני השורשים והפקעות.
העלים מוארכים, אורכם 5–15 ס"מ, דמויי סרגל, שפתם תמימה והם בעלי נדן. רוחב העלה עד 1 ס"מ ובמרכזו עורק בולט מטה המקנה לעלה צורת מרזב. העורקים מקבילים. גבעול בגובה של עד 25 ס"מ נושא את התפרחת. מבנהו משולש.

גומא הפקעים פורח במשך כל השנה. התפרחת דמוית סוכך, והיא מורכבת משיבוליות קטנות. השיבוליות פחוסות, מצוידות במוצים שצבעם חום. הפרחים רבים והם דו-מיניים. מספר האבקנים1–3. הצמח מייצר זרעים ויש לו יכולת להתרבות גם באמצעותם.

גומא הפקעים נפוץ ברוב אזורי הארץ מהצפון ועד לערבה וים המלח.
נפוץ כעשב רע בשדות ובגינות ברוב אזורי העולם.

הפקעות הצעירות של הצמח נאכלות. אפשר גם לקלות אותן על האש.
ברפואה העממית משתמשים בפקעות לטיפול בפצעים. מכינים מהן משחה ומושחים בה מקומות נגועים. כותשים את הפקעות ומכינים מהן משקה המשמש להורדת חום, לשיכוך כאבים ולטיפול בבעיות עיכול.

גומא הוא סוג ענק, הכולל 300 מיני צמחים (יש גורסים 600 או אף 700), הנפוצים על פני כל יבשות העולם, בעיקר באזורים טרופיים וסוב-טרופיים. בבסיס הצמח יוצאים עלים שהטרף שלהם סרגלי, והנדן הוא צינור סגור. לצמח גבעול (שאינו נחשב לקנה, כי אינו חלול, וכך נבדיל בין גומאיים לבין דגניים, הדומים להם, אך הגבעול שלהם חלול), ובראש הגבעול נישאת תפרחת בודדת בדמות סוכך או קרקפת. הגבעול אינו מתפצל, חסר עלים, והוא לרוב מצולע, עם 3 מקצועות. התפרחת עטופה בחפים הדומים לעלים. בתפרחת שיבולים אחדות, כל שיבולת מורכבת משיבוליות פחוסות, ובכל שיבולית פרחים רבים. מוצי השיבולית ערוכים רעופים בשני טורים נגדיים. הפרח קטן, חסר עטיף, אינו צבעוני. בכל פרח 3 אבקנים (לפעמים 2 או 1) ארוכים ומדולדלים כרגיל במואבקי רוח, ועמוד עלי עם 2 או 3 צלקות, מסתלסלות לרוב. הפרי אגוזית חד-זרעית. רוב מיני הגומא קשורים לבתי-גידול לחים, והם צמחי מים עשבוניים עם קני-שורש מעובים או פקעות. קנה השורש משמש את הצמח גם לרביה וגטטיבית. במינים אחדים משמשים לאדם קנה השורש או הפקעת כמקור לפחמימות למאכל או לחומרי מרפא. מינים אחרים מטפחים בגינות כצמחי נוי. הידועים ביותר מבין מיני הגומא הם גומא הפפירוס, ששימש מקור לנייר של הקדמונים וגומא הפקעים, הנחשב לעתים כעשב הרע המזיק ביותר בעולם. בישראל גדלים בר 22 מינים שונים של גומא, מהם רבים נדירים ושרויים בסכנת הכחדה, כי הסובב של מים מתוקים נמצא בכל העולם, ובמיוחד בארץ, בסכנת צמצום בגלל ייבוש וניקוז, דלדול מקורות המים, שימוש יתר וזיהום.
במשפחת הגומאיים נכללים 3,000 מינים ב-85 סוגים, בארץ 8 סוגים.

כתבה ערגה אלוני