אלון התולע פורח בחודשים מארס-אפריל. הפרחים חד-מיניים, העצים חד-ביתיים. ההאבקה נעשית באמצעות הרוח. התפרחות הזכריות הן עגילים רפים. הפרחים הנקביים זעירים, ערוכים בודדים או בזוגות על עוקצים קצרים. הבלוטים דמויי ביצה מוארכת, בודדים או בזוגות, אורכם 3–4 ס"מ. הבלוט דק וארוך יותר מאלה של כל יתר מיני האלון בארץ. הספלול קצרצר, עוטף לרוב פחות מרבע אורכו של הבלוט. קשקשי הספלול קצרים, קהים, מהודקים לדופן הספלול. משך התפתחות הבלוטים חצי שנה.
אלון התולע גדל ביערות וחורשים בהרים בחבל הים-תיכוני, לרוב ברום שמעל 800 מ', בחברת פטל לביד. אפשר למצוא אותו הן בקרקע גירנית והן בבזלת. תפוצתו מזרח-ימתיכונית ומערב-אירנו-טורנית. מקליפתו הפיקו טאנינים לעיבוד עורות. העצים נגועים תכופות בעפצי חרקים מסוגים רבים. מכאן שמו המדעי הקודם ושמו העברי של מין זה (תולע משמעו גם צבע אדום, כי מהעפצים הפיקו צבע אדום). בלטינית הוא נקרא על שמו של הבוטנאי השוויצרי פייר אדמונד בואסיה, שחקר במאה ה-19 את צמחיית המזרח התיכון.
עצים מן הסוג אלון הם מחשובי העצים בעולם, יש המכתירים אותו בתואר "מלך העצים". הסוג כולל 450 מינים, בארץ 5, מהם 2 רק בחרמון. יש אלונים גבוהים למדי, רחבי-צמרת, מאריכי-ימים. מיני אלון שכיחים כעצים שולטים ביערות נשירים של אזורים ממוזגים וקרים בחצי הכדור הצפוני, וביערות ירוקי-עד באזורים ימתיכוניים. השם העברי גזור משם האלוהות, והוא נזכר בתנ"ך פעמים רבות כסמל לחוסן, כמקום לפולחן וכחומר-גלם לפיסול ולתעשייה (משוטים).
העלים של כל מיני הסוג משוננים או מפורצים, לרובם עלים גדולים יותר מאלה של המינים שלנו. הפרחים זעירים, ירוקים, לא בולטים, מואבקי-רוח. הפרחים חד-מיניים, העצים חד-ביתיים. הפרי כולל זרע בודד גדול (בלוט), עטוף בחלקו התחתון במבנה מעוצה דמוי ספל הנקרא בעברית ספלול. העץ פורח בראשית האביב, מבשיל את פריו בסתיו הבא או של השנה שאחריה.
אלונים הם המקור החשוב ביותר של עצה כבדה, קשה וצפופה, חזקה ועמידה בלחץ. העצה משמשת לאמנות הגילוף של פסלים ועיטורים, לייצור רהיטים, לבנייה, לתעשיה ולייצור פחמים. ערביי הארץ התקינו מענפי אלון ברך למחרשה ועול לשור ומטה למשען לזקנים. אין כעצת האלון לשיפור טעמו של יין. מפיקים מאלון חומרי בירוס (לעיבוד עורות). קליפתו העבה של מין מערב-ימתיכוני של אלון היא המקור לשעם לייצור פקקים לבקבוקים. מינים שונים של אלון משמשים ברפואה העממית. בלוטים של מינים אחדים נאכלים בשעת הדחק כ"לחם-עוני" כשהם קלויים. אלונים ידועים גם כעצי-נוי חשובים, אך בארץ שימושם זה מצומצם.
מספר הכרומוזומים 2n=24. המינים השונים דומים מאוד זה לזה, ונוסף לכך הקושי, שבתוך אוכלוסיות אותו מין מופיעה שׁוֹנוּת רבה בצורות העלה, הגזע והפרי.
כתב מייק לבנה
חמישה סימני היכר של הסוג אלון (תודה לדר אורי פרגמן-ספיר )
1 - עצים או שיחים חד-ביתיים ירוקי עד, נשירים או נשירים מותנים .
2 - העלים משורגים יושבים או נישאים על פטוטרת קצרה. הטרף פשוט או מחולק, תמים או בעל אונות , עם עורקים משניים מנוצים פעם, המסתיימים בקרין או נקודה.
עלי לוואי נשירים או נשמרים בניצנים.
3 - פרחים מאובקי רוח , קטנים ירוקים או צהבהבים קרומיים, חד-מיניים , ערוכים על "עגיל" בחיק עלה.
4 – פרי ביצני או דמוי חבית, יושב או נישא על עוקץ, בראשו שריד עמוד העלי, ו 3-5 הצלקות שישו.
5 – הפרי אגוז היושב באיבר הייחודי – הספלול (cupula) העשוי קשקשים
