משפחת הקיסוסיים בסדרת הסוככאים (Apiales, שבה גם סוככיים ועוד 5 משפחות ללא נציגים בבר בישראל), כוללת יותר מ-45 סוגים ויותר מ-1,500 מינים. המשפחה התפתחה לפני כ-65 מיליון שנה ותפוצתה משתרעת בעיקר באזורים הטרופיים ומעט גם באזורים הממוזגים ברחבי העולם.
המשפחה קרויה על שם הסוג קיסוס, הנזכר מספר פעמים במשנה [למשל: "הָאִירוּס וְהַקִּסּוֹס וְשׁוֹשַׁנַּת הַמֶּלֶךְ וְכָל מִינֵי זְרָעִים אֵינָן כִּלְאַיִם בַּכָּרֶם" (מסכת כלאיים, פרק ה', משנה ח')] ואשר הוחזר לשימוש לתיאור הצמח המוכר לנו היום כקיסוס החורש (Hedera helix), ע"י חבר ועד הלשון, ישראל איתן, מורה לידיעת הטבע בגימנסיה העברית בירושלים, שרשימת מונחי הצמחים שערך התפרסמה ב"זיכרונות ועד הלשון" בשנת תרע"ג (1913). שמה המדעי של המשפחה, Araliaceae, על שם הסוג Aralia, שבו כ-70 מינים, חלקם עצים, שיחים ורב-שנתיים עשבוניים, הנפוצים באסיה ובאמריקה. מקור השם בשפה הצרפתית-קנדית, או בשפת האינדיאנים שבאמריקה.
הקיסוסים הינם עצים, שיחים, או מטפסים מעוצים שלהם שורשי אויר, לעתים-רחוקות רב-שנתיים עשבוניים. על-פי רוב הצמחים נושאים פרחים דו-מיניים, אולם אחדים מהמינים דו-ביתיים - פרחים זכריים ופרחים נקביים ערוכים על פרטים שונים ומינים אחרים הם חד-ביתיים זכריים - פרט יחיד נושא פרחים זכריים ופרחים דו-מיניים. לעתים-קרובות אברי הצמח מכוסים שערות כוכביות, לעתים שערות פשוטות, או זיפים, יש והם קוצניים. תעלות מכילות שרף דביק עוברות בליבת הגזע. העלים מסורגים, בעלי-פטוטרות, שבבסיסן על-פי רוב נדן רחב. הטרפים פשוטים ומחולקים לאונות, או שהם מורכבים, עלעליהם ערוכים כעין כף-יד, לעתים מנוצים 3-1 פעמים, שולי הטרפים תמימים, חרוקים, או משוננים. עלי-לואי חסרים, אך לעתים ישנה מעין לשונית קרומית בבסיס הפטוטרת. התפרחות בקצות הענפים, ערוכות בסוככים-מדומים, או אשכולות, שסעיפיהם מסתיימים בקרקפות, או שיבולים ורק לעתים-רחוקות הפרחים בודדים. על-פי רוב, בבסיס התפרחות קיימים חפים נשירים. הפרחים נכונים, דו-מיניים, או חד-מיניים, נישאים על עוקצים שלהם מפרק סמוך לבסיס השחלה. הגביע חסר, או שהוא עשוי שיניים קצרות, מעורה בשחלה. הכותרת כרגיל בת 5 עלי-כותרת, מפורדים, נשירים, בפרחי מינים אחדים מספר עלי-הכותרת מגיע עד 20. מספר האבקנים כמספר עלי-הכותרת והם ערוכים לסירוגין ביניהם, מפורדים, זיריהם עולים מצופן דמוי-דיסקה, שווים זה לזה באורכם. המאבקים בני 2 לשכות, מפזרות אבקה דרך סדקי אורך, הפונים כלפי מרכז הפרח. המצעית יושבת מעל השחלה, לעתים-קרובות בשרנית, יש ועמודי-העלי מעורים בה. השחלה תחתית, עשויה 10-2 עלי-שחלה מאוחים, היוצרים מספר מגורות כמספרם, בכל מגורה 2 ביציות, שרק אחת מהן פוריה. מספר עמודי העלי כמספר המגורות, מפורדים, או מאוחים חלקית, זקופים, או כפופים, לעתים מאוחים לכל אורכם לעמוד אחד, בראשם צלקת אונתית, לעתים סורחת על עמוד-העלי, לעתים עמודי-העלי אינם ניכרים והצלקת יושבת על המצעית. הפרי בית-גלעין, או ענבה, גלילי, לעתים פחוס מצדדיו, שכבת הפרי החיצונה (אקסוקרפ) בשרנית. הגלעין סחוסי, פחוס, מכיל זרע יחיד, עתיר אנדוספרם. העובר קטן ולו 2 פסיגים מפותחים.
הקיסוסיים קרובים מאוד לבני משפחת הסוככיים ואין ביניהם הבדלים מורפולוגיים חד-משמעיים. הבדלים מסויימים הם השחלה, העשויה על-פי רוב מיותר מ-2 עלי שחלה ומבנה הפרי שאינו דו-זרעון.
קיסוסיים שונים מוכרים היטב כצמחי תרבות בגינון, עמם נמנים מיני שפלרה (Schefflera), פסטיה (Fastia), ארליה (Aralia) וקיסוס (Hedera). משורשי מיני Panax שונים (בעיקר P. quinquefolius, הגדל בצפון אמריקה ו-P. ginseng, הגדל במזרח הרחוק) מפיקים את התרופה העממית ג'ינסנג שמיוחסות לה תכונות לשיפור הזיכרון, חיזוק מערכת החיסון והגברת האון המיני הגברי. מליבת הגזע של Tetrapanax papyrifer, המגודל בתרבות, מפיקים בסין "נייר אורז", המשמש בעיקר לציורים מסורתיים.
בישראל מיוצגת המשפחה ע"י מין יחיד, קיסוס החורש, הנדיר בבר וגדל בחורשים הים-תיכוניים בצפון הארץ. הוא שכיח בגינות כצמח תרבות מטפס, המקשט קירות בתים.
כתב: דרור מלמד
מקורות:
|
קיסוס החורש |