משפחת הכופריים, בסידרת ההדסאים (Myrtales, שבה גם הדסיים, נר-הלילה ועוד 6 משפחות ללא נציגים בבר בישראל), כוללת 31 סוגים ו-540 מינים, שתפוצתם משתרעת בכל יבשות העולם, למעט אנטארקטיקה, אך הם נפוצים בעיקר באזורים הטרופיים של אפריקה ואמריקה. שמה המדעי, Lythraceae, ניתן לה על שם הסוג שנית, Lythrum, שמקורו מיוונית: lythron - "דם", על שום צבע הפרחים של מיני הסוג. השם העברי, כופריים, על שם הכופר הלבן (Lawsonia inermis), הוא הצמח שממנו מופקת ה"חינה" ואשר נזכר בתנ"ך: "אֶשְׁכֹּל הַכֹּפֶר דּוֹדִי לִי, בְּכַרְמֵי עֵין גֶּדִי" (שיר השירים א', י"ד). במשפחת הכופריים נכלל גם הרימון המצוי, סוג מונוטיפי (שבו מין יחיד), שהיה כלול עד לאחרונה במשפחה נפרדת, אך צורף עקב אנליזות מולקולאריות שהצביעו על קרבתו היתרה לשאר סוגי המשפחה.
מבחינה מורפולוגית, הכופריים חסרי מאפיינים יחודיים, אולם לכל אחד מהסוגים במשפחה תכונות מובחנות. צירוף הסוגים לכדי משפחה אחת מושתת על מחקרים מולקולאריים של השנים האחרונות.
הכפריים הם עשבים חד-שנתיים, או רב-שנתיים, שיחים, או עצים. הגבעולים מרובעים בחתך רוחב, העלים נגדיים על-פי רוב, לעתים ערוכים בזוגות ניצבים זה לזה כעין שתי וערב, לעתים בדורים, רק לעתים רחוקות מסורגים. הם פשוטים, תמימים, מעורקים באופן מנוצה, כאשר מעורק האמצע, לאורכו, יוצאים עורקי משנה מלוכסנים, המתקשתים ומתחברים זה לזה סמוך לשולי העלה. בחיקי העלים יש לעתים ציצת שערות זעירות דביקות (colleters), המגינות על הרקמות הצעירות מפני התייבשות וממזיקים. עלי לוואי, אם קיימים, קטנים מאוד. התפרחות אשכולות, או מכבדים, היוצאים מחיקי עלים, או בקצות הגבעולים. הפרחים דו-מיניים, נכונים, בעלי סימטריה רדיאלית, או בלתי-נכונים, שלהם סימטריה דו-צדדית. העטיף ערוך בדורים של 4, 6 או 8 עלים ולו צינור-פרח (hypanthium) - חלקו התחתון של הפרח נוצר מאיחוי של המצעית עם בסיסי עלי הגביע, עלי הכותרת והאבקנים. צינור הפרח יושב מתחת לשחלה (ואז השחלה עילית) או מעליה (ואז השחלה תחתית). הבדלים אלה במיקום השחלה גרמו לטקסונומים שונים להחריג חלק מן הסוגים ממשפחת הכופריים, אולם מחקרים מולקולאריים מראים כי קרבת הסוגים הכלולים במשפחה כיום גבוהה, למרות ההבדלים המורפולוגיים ביניהם. צינור-הפרח דמוי-פעמון או גליל, נראה כגביע ונותר יציב עם הבשלת הפירות ואינו נושר. הוא קרומי או גלדני, לרוב מצולע ב-12-6 צלעות אורך, המסתיימות לעתים בשיניים הפונות אל מחוץ למרכז צינור-הפרח ("שיניים חיצוניות") ונראות כעלי-גביע (מכונות epicalyx), אורכן כאורך הצינור, או קצרות ממנו בהרבה. עלי הגביע יוצאים לסירוגין בין שיני צינור-הפרח, נראים כשיניים קטנות הפונות כלפי מרכז צינור-הפרח ("שיניים פנימיות"), קרומיים עד גלדניים-עבים, אינם נושרים. עלי הכותרת יוצאים משולי צינור-הפרח לסירוגין בין עלי הגביע, מקומטים, נשירים, לעתים רחוקות עלי הכותרת חסרים. מספר האבקנים בדרך-כלל כפול ממספר עלי הכותרת, ערוכים ב-2 דורים בבסיס צינור-הפרח, לעתים האבקנים מרובים וערוכים בדורים רבים, היוצאים סמוך לעלי הגביע (למשל, ברימון). לאבקנים שתי לשכות, לאורכן חריץ, דרכו מתפזרת האבקה. לעתים קיימת רקמה מייצרת צוף בבסיס צינור הפרח. לשחלה 6-2 מגורות או מגורות רבות, מופרדות במחיצות שלמות או מנוונות לכדי נימים דקים, בכל אחת מהמגורות ביציות רבות. עמוד-העלי יחיד, לעתים בולט מן הפרח, בראשו צלקת כיפתית או חרוטית-קטומה. הפרי הלקט, עטוף בצינור-הפרח הבשל, נפתח בכל אחת ממגורותיו, הנפרדות ממחיצות ההלקט. במקרים בהן המחיצות מנוונות ובעצם נוצר מדור אחד בהלקט, הרי שהוא נפתח במכסה או מתפרק באופן בלתי סדיר. לעתים הפרי דמוי-ענבה. הזרעים מרובים, חסרי אנדוספרם, לעתים מכילים ציפה עסיסית (רימון), הפסיגים בעובר מקופלים או פרושים.
מיני כופריים שונים משמשים בגינון, כגון: לגרסטרמיה הודית (Lagerstroemia indica) ומיני גבנון (Cuphea), מזרעי האחרונים גם מפיקים שמן כתוסף מזון וכמקור לייצור ביו-דלק.
מחקרים ביוגיאוגרפיים וממצאי מאובנים, מצביעים על כך כי משפחת הכופריים התהוותה בסוף עידן הקרטיקון (לפני 145-66 מיליון שנים), התפצלה לסוגים מגוונים וחדרה לדרום-מזרח אסיה ולצפון אמריקה באיאוקן (לפני 34-56 מיליון שנים).
בישראל מיוצגים הכופריים ע"י 2 סוגים המתרבים בבר: שנית ואמניה, שבהם 8 מינים מקומיים, רובם נדירים ורימון מצוי, שאינו מתרבה בבר, אך נפוץ כגידול במטעים וגינות.
כתב: דרור מלמד
מקורות:
Graham, S. & Cavalcanti, T.B. (2009). Neotropical Lythraceae. In: Milliken, W., Klitgוrd, B. & Baracat, A. (2009 onwards), Neotropikey - Interactive key and information resources for flowering plants of the Neotropics. Kew Gardens website
Graham, S.H., Hall, J., Sytsma, K., and Shiz, S.H. (2005) Phylogenetic analysis of the Lythraceae based on four gene regions and morphology. Int. J. Plant Sci. 166, pp. 995–1017
Qin, H. Graham, S.A. & Gilbert, M.G. Flora of China, Online Vol. 13, p. 274
Watson, L. & Dallwitz, M.J. (2015). The families of flowering plants: Lythraceae Jaume St.-Hil. Online Version
Zohari, M. (1972). Flora Palestina, Part Two, p. 366
פינברון-דותן, נ. ודנין, א. המגדיר לצמחי-בר בארץ-ישראל. (1998). כנה. ירושלים.
|
שנית גדולה |