נשרן הדוחן הוא דגני רב־שנתי גבוה עם תפרחת ציורית, יפה כצמח צנצנת יבש בבית. ענפיו מסתעפים לפעמים גם בחלקיהם העליונים, בשונה מרוב הדגניים בארץ. גובהו 50–150 ס"מ. לשונית העלה קרומית. נכלל בתת־משפחת סיסנאים.
נשרן הדוחן פורח מפברואר עד יולי. קל לזהות את הצמח לפי מבנהו: ענפי-התפרחת יוצאים בדורים סדירים, מרוחקים. רק במבט שני מבחינים כי אלה בעצם רק חצאי דורים, הערוכים על הגבעול חליפות – אחד מימין ואחד משמאל. השיבוליות קצרות (3–4 מ"מ), בנות פרח אחד. צבע הגרגירים חום בהיר (בניגוד למיני נשרן אחרים).
מתחת לקרקע מפתח הצמח מעין קנה שורש עבה, אוגר מזון. רוב העלים מרוכזים בבסיס הצמח, יוצאים ישר מקנה השורש. בקיץ מתייבשים העלים, אך הגבעולים נותרים ירוקים וממשיכים לתפקד בהטמעה כצמח רותמי.
נשרן הדוחן שכיח מאוד בכל אזורי הארץ, בבתי גידול מגוונים. הוא משמש צמח  מרעה חשוב, לפעמים אף זורעים אותו במכוון בשדות מרעה.
תפוצתו העולמית משתרעת בארצות הים התיכון, עם חדירה למדבר בצפון אפריקה ובמזרח התיכון.
בסוג 25 מינים, בארץ 4.

כתב מייק לבנה