1. שכונת גילה - השכונה השנייה בגודלה בירושלים, ובה כ- 45 אלף תושבים.
מהברך של רחוב השיש, ניתן לצפות לעבר בית לחם, בית ג'אלה וברקע הר הורדוס - ההרודיון שעלה לאחרונה לכותרות בעקבות טענות למציאת שרידי קבר הורדוס.
מנקודה זו ומערבה נבנה קיר מגן לאורך גבולה הדרומי של השכונה, בעקבות אירועי הירי שהיו במהלך מלחמת הטרור בתחילת שנות ה- 2000'.
מכאן, ניסע ברחוב השיש מערבה, הרחוב הופך לרחוב אחלמה, אחרי צומת רח' לשם נמשיך עוד כ- 300 מ', ונפנה בפנייה השנייה שמאלה (מאז הצומת) לסמטה בגבול הדרומי-מערבי של השכונה.
מנקודה זו ניתן לצפות היטב על רכס בית-גילה, בפסגתו ממוקם היישוב הר גילה. הן היישוב והן השכונה זכו לשמם בעקבות השתמרות שם עתיק (המזכיר לנו את אחיתופל הגילוני, יועצו של דוד המלך).
מעבר לאפיקו העמוק של נחל גילה, נראים מבני מנזר כרמיזן, מנזר שהוקם בסוף המאה ה- 19 ומהווה חלק ממכלול אתרים נוצריים באזור בית לחם. מדרום למנזר, ניתן לראות את עבודות גדר ההפרדה, החוצצות בין המנזר ובין העיירה בית ג'אלה.
בשטחי הטרשים הסמוכים לרחוב, ניתן לראות בשפע כרים של קורנית מקורקפת.
כיום, לא מומלץ להתרחק מהשכונה, אולם ניתן עדיין לצפות על הנופים המרשימים לפני שיבותרו בידי הגדר.
מכאן ניסע דרך אזור קניון מלחה לצומת אורה ומשם לעבר היישובים אורה ועמינדב (כביש מס' 3877)
הכביש עובר ברכס לבן, אזור בו תוכננה הקמתן של כ- 10,500 יחידות דיור כחלק מתוכנית להרחבת מערב ירושלים. תוכנית זו נדחתה ע"י המועצה הארצית לתכנון ולבנייה בעקבות התנגדות רחבה של הציבור וארגוני הסביבה, אך עלולה לעלות שוב לסדר היום עם התחלפות שר הפנים.
הנוף לכיוון דרום - רכס בית גילה - מרשים ביותר, אולם אין כמעט נקודות תצפית מוסדרות, ומוטב להתרכז בנהיגה.
עם זאת, נציין כי באזור זה מתוכננת גדר המבתרת את הרכס ותיבנה סביב הכפר וולג'ה - גדר שמתווספת לגדר הראשית העוברת בשולי העיירה בית ג'אלה וכביש 60 לכיוון גוש עציון.
עבודות הקמת הגדר צפויות להתחיל בשבועות הקרובים, כך שטיול כעת הוא הזדמנות אחרונה לראות את נופי המורשת לא פגועים.
בעיקול חריף קצת לפני מושב עמינדב, נפנה שמאלה וניסע בדרך כורכר כבושה לעבר מצפה ביתר, מרחק כ- 250 מ' לכיוון חלקה הדרומי של השלוחה.
גם כאן פורחת קורנית מקורקפת ביער האורנים.
מכאן ניתן לראות היטב את הכפר בתיר, היושב על שרידי העיר הקדומה ביתר, ואזור מרשים של חקלאות שלחין המושקה עד היום במי מעיין הכפר.
בנייני המגורים נבנו מעל לקו המעיין, כדי לנצל לחקלאות שלחין את מקסימום השטח אליו ניתן להזרים מים בגרביטציה.
ביתר התפרסמה במקורותינו כמעוזו של בר-כוכבא, וחורבנה בתשעה באב בשנת 135 לספירה מסמל את קץ הניסיונות לעצמאות יהודית בארץ במשך כמעט אלפיים שנה.
בשל סמיכותו של הכפר למסילת הרכבת ולקו הירוק, אמורה גדר ההפרדה לעבור באזור זה דרך שטחי החקלאות, ולשנות את פני הנוף לדורות. הגדר באזור זה תהיה גדר פנימית, בנוסף לגדר חיצונית המקיפה את גוש עציון, ומול התועלת הצפוייה תיגרם גם פגיעה סביבתית קשה.
ניתן להמשיך מכאן ברכב לאתר ההנצחה ביד קנדי, לשוטט בשבילי חורבת סעדים או לנסוע לרחצה באחד המעיינות הגדולים באזור - עין לבן (כק"מ נסיעה בדרך עפר ממגרשי החנייה של גן החיות התנ"כי) או עין חניה (על כביש מס' 385 מקניון מלחה לגוש עציון, כ- 2 ק"מ לאחר מחסום מג"ב בגבול ירושלים).
המעיינות אינם מוסדרים ואין בהם שירותי הצלה, אולם בימי קיץ אלו הם הומים מטיילים.
מומלץ להצטייד במפת סימון שבילים עדכנית, וכן במפה עירונית של ירושלים.