"כבר כשהיו אבותינו מלקטים וצדים את מזונם הם ליקטו להם גם שיבולי דגנים, אך אכלו אותם כשאר הירקות - בשלים, טריים ובכמות שהצליחו ללקט מן הבר. עם המעבר לחקלאות התגלו הדגנים כאחד הגידולים הקלים ביותר לשליטה. ברגע שגילה האדם את היכולת שלו לגדל את הדגנים כגידול תרבותי, את היכולת שלו ליצור מהם מזון רב ואיכותי ואת הקלות (היחסית) בה ניתן ליבשם ולשמרם – עברו הדגנים מהפך. נוחותם כגידול לאיכרים ולחקלאים העבירה אותם למרכז מפת התזונה האנושית ולפחות דגן אחד הפך למזון בסיסי בכל חבל ארץ ויבשת (חיטה במזרח הקרוב, שיפון ושעורה באירופה, אורז ודוחן במזרח הרחוק ותירס באמריקה)".
לקריאת כל המאמר