בישראל הגוף האחראי על הנפקת הבולים הוא השירות הבולאי שפועל במסגרת רשות הדואר. השירות הבולאי מוציא לאור בולים באופן תדיר. תהליך הנפקתו של בול חדש אורך כשנתיים, כשבשלב הראשון הוא נולד ממיני רעיונות ונושאים שמציעים אנשים, בין אם מדובר באירועים או באנשים חשובים, נופים בארץ, צמחים ועוד. לאחר מכן בוחנת ועדה מיוחדת את ההצעות ומתוכן בוחרת את אלה המתאימות ביותר. רשימת ההצעות שנבחרו מועברת לאישור הממשלה ולאחר אישורה, מתחיל השירות הבולאי בתחקיר אודות הבולים החדשים, שלאחריו מתבצעת פנייה למעצבים גרפיים ומתוך הסקיצות שהם מגישים נבחרת המוצלחת ביותר והיא זו שהופכת לבול.
הבולים הראשונים של מדינת ישראל הונפקו מיד לאחר הכרזת העצמאות, בשנת 1948, עוד לפני שנבחר שמה הרשמי של המדינה, ולכן יצאו בשם "דואר עברי". סדרת בולים זו הציגה מטבעות עתיקים מתקופת מרד בר כוכבא. מאז יצאו מגוון בולים בשלל נושאים, כשעד עתה הוקדשו 91 בולים מכלל הבולים לצומח במדינה. בולים אלה יצאו בסדרות והם כוללים תתי נושאים, כגון ארבעת המינים ,שבעת המינים, צמחי תבלין ומרפא, פרחי אביב, פרחי יום הזיכרון ועוד.
בעשורים הראשונים של המדינה היו הנושאים השולטים בבולים שהנפיקה - מדע, מורשת קרב ובעיקר פרחים.
סדרת הבולים הראשונה שכללה צמחים הונפקה באוגוסט 1950 לכבוד חג הסוכות. הסדרה נקראה "מועדים לשמחה התשי"א וכללה שני בולים שהציגו את ארבעת המינים, לצד מגן דוד וציטוט מהתנ"ך. בולים נוספים בסגנון זה, של צומח לצד סממנים מסורתיים יצאו כל שנה לאחר מכן עבור חגים נוספים.
סדרת הבולים הראשונה שיצאה בארץ וכללה בול שהציג צמח בלבד, הונפקה בשנת 1951 לרגל יובל שנים לקרן הקיימת לישראל. הציור על בול היה של אילן בעל 50 עלים על רקע צבע ירוק שמאפיין את קק"ל.
סדרות בולים אלה שיצאו בכל שנה החל משנת 1952, יום העצמאות הרביעי לישראל, שילבו יחד את יום העצמאות עם יום הזיכרון, כשהנושאים שלהן שיקפו את רוח הימים וכללו נושאים סמליים כגון אנדרטאות ואתרי הנצחה. בתחילה קישרו בולים אלה בין אתרי קרב לפרחי הארץ, חלקם סמליים אף הם, כמו הדרדר שמופיע לצד מגדל המים ההרוס בקיבוץ יד מרדכי, אתר בו אירע אחד מקרבות המפתח במלחמת העצמאות, או פרח דרדר כחול שמופיע לצד הטנק הסורי שנפגע בחצר משק דגניה א' ופרח כלנית המוצב בקדמת השלט הנושא את הכתובת "נפל בקרב" על רקע העיר צפת.
הרעיון לקשר נופלים לפרחים, היה נפוץ בשנותיה הראשונות של המדינה ועד מחצית שנות ה-60. רעיון זה הונצח בשירו המפורסם של חיים גורי "באב אל וואד", והוא התפתח והפך למוסכמה מקובלת בתרבות הישראלית.
יחד עם זאת, ניתן לראות כי פרחים שולבו בבולי יום העצמאות והזיכרון גם ללא קשר או נגיעה למוות או להרואיות מכל סוג שהוא. דוגמא לכך ניתן למצוא בסדרות הבולים שהונפקו בין השנים 1959-1961 ושכללו את פרחי רקפת, כלנית, נרקיס, חבצלת החוף, נר הלילה החופי, הדס, חצב והרדוף הנחלים, וכן בסדרה שהונפקה בשנת 1970 שכללה את איריס הנגב, סחלב הביצות ותורמוס ההרים.
למעט בולי יום הזיכרון, ניתן למצוא גם סדרות בולים אחרות הכוללות צמחים ופרחים. דוגמא מעניינת היא סדרת "הקוצים". סדרה זו מוקדשת לסוג צמחים המהווים חלק בלתי נפרד מנופיה של ארץ ישראל. בשל תנאי האקלים של הארץ, במיוחד בקיץ החם והיבש, מאופיינת צמחייתה של ישראל בצמחים רבים בעלי קוצים הנפוצים בשדות ובשטחי בור בצדי הדרכים. חלקם של צמחים אלה מציגים בחורף ובאביב עלים גדולים, רכים ורעננים, שלקראת הקיץ הם מתייבשים ומגביהים גבעולים ופירות קוצניים.
שלושת ה"קוצים" בסדרה שיצאה בשנת 1980 כוללים חוח עקוד, קיפודן דביק (לדעתי מצוי) וקינרס סורי.
עוד שתי סדרות מעניינות שיצאו הן סדרת צמחי בושם וסדרת צמחי תבלין ומרפא.
צמחי הבושם הריחניים מהם הפיקו שמנים אתריים ושימשו עוד בימי קדם לתמרוקים, למרפא ולצרכי פולחן דתי. צמחים אלה מוזכרים במקרא. בסדרה זו של צמחי הבושם הונפקו הבולים של הצמחים הללו: לבונה והמור מהם מופק שרף וששימשו לקטורת; והאפרסמון ששימש כמקור לבושם איכותי.
צמחי התבלין והמרפא שימשו משחר ההיסטוריה לרפואה עממית, לקוסמטיקה, לפולחן ולהעשרת מזונו של האדם. סדרות צמחים בנושא זה הונפקו בין השנים 2006-2008 וכללו את הנענה זוטה לבנה, גד השדה, ער אציל, קורנית מקורקפת, לענה שיחנית (שיבה), ומרווה משולשת.
מעניינת במיוחד היא הרתמות הבולים לקמפיין שמירת טבע
כיום יודעים כולם שפרחי בר רבים הינם מוגנים ואסורים בקטיף. השינוי לא חל ביום אחד אך הוא נחשב עד היום למופת בתחום החינוך ושינוי התנהגות הציבור.
עד 1963 נחשבו פרחי הבר לרכוש הכלל, תוך מספר שנים עמדו מינים רבים של פרחים מהיפים בארץ בסכנת הכחדה וחובבי הטבע הבינו שאם לא תעשה פעולה דחופה יאבד חלק מהותי מיופיו של הטבע.
המאבק להצלת פרחי הבר החל ב- 1956 ע"י אנשי החברה להגנת הטבע. ב- 1963 נחקק חוק גנים לאומיים ושמורות טבע במסגרתו הוכרזו שטחים רבים כשמורות טבע בהם אסור כל קטיף ובנוסף הוגדרו ערכי טבע מוגנים האסורים בפגיעה, קטיפה ומכירה וביניהם מיני פרחים רבים.
היו שטענו שזו "גזרה שאין הציבור יכול לעמוד בה", אך עזריה אלון, ממייסדי החברה להגנת הטבע מתאר כיצד התחולל "המהפך": " בראש הצבא עמדו המורים והגננות, שקלטו את המסר, העבירו אותו לילדים ודרכם אל ההורים. היה כאן שילוב של הסברה וחוק, אבל החוק הופעל רק מעט מאד ובמקרים קיצוניים."
כבר בשנות ה-70 נראה המהפך בשטח, אירוסים וצבעונים שנחשבו נדירים חזרו לפרוח בריכוזים גדולים ומשטחי כלניות אדומות ותורמוסים כחולים כיסו שוב שטחים נרחבים.
השירות הבולאי הוציא בולים של איריס הנגב, תורמוס ההרים וסחלב הביצות הנדיר. הבולים הונפקו ב-1970 לכבוד יום העצמאות תש"ל.
הסדרה האחרונה בנושא הצומח שהנפיק השירות הבולאי יצאה באפריל 2018 ועסקה בפרחי אביב – ובעצי הבר הללו : אלון תבור, כליל החורש וקטלב מצוי.
כאמור הונפקו מעל ל 90 בולי צמחים ופרחים, קשה להקיף את כולם בכתבה זו.
הכתבה באדיבות אתר טוב תודה
המציג גננים מומלצים לעבודות תכנון והקמת גינות