משפחת הולריניים   Valerianaceae

ברשימות הטקסונומיות העדכניות, המבוססות על מחקרים פילוגנטיים-מולקולאריים, משפחת הולרייניים בוטלה והוכללה, יחד עם משפחת השלמוניים, במשפחת היערתיים שבסדרת השלמונאים (Dipsacales, שבה כיום משפחה גדולה אחת, משפחת היערתיים ומשפחה קטנה אחת נוספת,  Adoxaceae, בינתיים ללא שם עברי, שאליה שוייכו סוגים שונים כמו מורן וסמבוק). עם זאת, מאחר ולולרייניים סימנים יחודיים, יש הממשיכים להתייחס אליהם כאל משפחה נפרדת וכך גם בתיאור שלהלן.
הולרייניים כוללים כ-10 סוגים וכ-400 מינים (מספר הסוגים והמינים שונה ברשימות הטקסונומיות השונות), שתפוצתם משתרעת על פני כל היבשות, למעט אוסטרליה וניו-זילנד והגדלים בעיקר במקומות גבוהים ובאקלים אלפיני, אחדים מהם בעלי חשיבות כלכלית ברפואה העממית וכעשבי מאכל. הולרייניים התפתחו לפני כ-50 מיליון שנה.
המשפחה קרויה על שם הסוג ולריינה, שנגזר מן המילה הלטינית valere - "בריאות" ואשר נטבע בימי הביניים, עת הוחל השימוש בתרופות משככות כאבים מן החומר ולריאן, המופק משורשי אחד ממיני הסוג - ולריאנה רפואית (V. officinalis).
הולרייניים הם עשבים חד-שנתיים, או רב- שנתיים, חלקם מטפסים, מעטים מהם שיחים. הגבעולים בלתי-מסועפים, או מתפצלים באופן דו-קרני. עלי רבים מהמינים בעלי ריח דוחה, כתוצאה מתכולת שמנים-אתריים. לרוב המינים עלי-בסיס ועלי-גבעול. העלים בדרך-כלל נגדיים, לעתים יושבים חסרי-פטוטרות, בדרך-כלל ללא עלי-לוואי, פשוטים עד גזורים-מנוצים, תמימים או חרוקים. התפרחות אשכולות או צברי פרחים בחיקי-עלים ובבסיסן חפים. במינים רבים התפרחת דו-בדית. ההאבקה נעשית על-ידי חרקים ולפיכך הפרחים ניכרים, אם כי קטנים. הם בדרך-כלל דו-מיניים, בלתי-נכונים, שלהם סימטריה דו-צדדית, או נכונים, שלהם סימטריה רדיאלית. העטיף עשוי 5 עלי-גביע, מאוחים לצינור-גביע קצר, שכמעט אינו ניכר בצעירותו ומתפתח אט-אט עם ההבשלה וכותרת דמויית-משפך, שלו 5-3 אונות, לעתים בלתי-שוות. צבע הכותרת לבן, ורוד, או אדום. אל צינור-הכותרת מאוחים לסירוגין בין אונות הכותרת 4-1 אבקנים, שלהם מאבקים בני 2 לשכות. מספר האבקנים בסוגי המשפחה מיוחס להתמיינות אבולוציונית, כאשר לסוגים שהתפתחו מוקדם יותר 4 אבקנים שהצטמצמו ל-3 בחלק מהמינים, הפחתה ל-2 אבקנים בסוג פדיה (Fedia) ועד לאבקן בודד בסוג חד-אבקן, שהתפתחותו האבולוציונית נחשבת למאוחרת. השחלה תחתית, עשויה לרוב מ-3 עלי-שחלה ולה 3-1 מגורות, רק אחת מהן פורייה ומכילה ביצית בודדת. עמוד העלי ארוך, בולט מן הכותרת, נושא צלקת כיפתית או מחולק ל-3 אונות. הגביע הפורה אינו נשיר ונראה כעטרה או ציצת-שערות בראש הפרי. הפרי זרעון, או אגוזית בלתי נפתחת, עשוי 3-1 מגורות, העקרות שבהן בדרך-כלל קטנות מהפורייה וזו מכילה זרע יחיד. החלוקה הטקסונומית-מורפולוגית במשפחת הולרייניים לסוגים, בעיקר לפני עידן הסיסטמטיקה המולקולארית, מתבססת בעיקר על מבנה הכותרת והגביע הפורה.
הסוג שבו מספר המינים הגדול ביותר במשפחה הוא ולריינה, הידוע בעיקר בזכות המין ולריינה רפואית, שלפרחיו הורודים ריח נעים ומשורשיו מפיקים שמן תרופתי לשיכוך כאבים ולהקלה על הצטברות גזים במערכת העיכול. מספר מינים ים-תיכוניים של הסוג ולריינית משמשים כעשבי-מאכל להכנת סלט, או לבישול ומגדלים אותם בתרבות. מינים שונים משמשים לגינון.
בישראל מיוצגת המשפחה ע"י 3 סוגים: ולריינה וחד-אבקן מיוצגים בישראל, כל אחד, ע"י מין בודד וולריינית, שלה נציגות המונה 15 מינים מקומיים, רובם נדירים.

כתב: דרור מלמד

מקורות:

1. Bell, C.D. and Donoghue M.J. (2005). Phylogeny and biogeography of Valerianaceae (Dipsacales) with special reference to the South American valerians. Organisms, Diversity & Evolution 5 pp. 147–159
2. Feinbrun-Dothan, N. (1986). Flora Palestina, Part Three, p. 256
3. Hind, D.J.N. (2009). Neotropical Valerianaceae. In: Milliken, W., Klitgוrd, B. & Baracat, A. (2009 onwards), Neotropikey - Interactive key and information resources for flowering plants of the Neotropics.
4. Hong, D., Barrie, F.R. & Bell, C.D. Flora of China, Online Vol. 16, p. 661
5. Nasir, Y. Flora of Pakistan, Online
6. פינברון-דותן, נ. ודנין, א. המגדיר לצמחי-בר בארץ-ישראל. (1998). כנה, ירושלים