משפחת הסנטליים בסדרת הסנטנלאים (Santalales, שבה גם הרנוגיים ו-11 משפחות נוספות ללא נציגים בבר בישראל, רובן מאגדות סוגים טרופיים, רבים מהם טפילים, או טפילים-למחצה, חלקן משפחות חדשות, שהסוגים הכלולים בהן הופרדו ממשפחות קלאסיות עקב מחקרים פילוגנטיים-מולקולריים) כוללת קרוב ל-40 סוגים וכ-600 מינים. לאחרונה שוייך לסנטליים גם הסוג דבקון, שהיה כלול במשפחת ההרנוגיים.
הסנטליים התפתחו לפני כ-70 מיליון שנה ותפוצתם כלל-עולמית, בעיקר באזורים הטרופיים.
המשפחה נקראת על שם הסוג Santalum (מכאן Santalaceae), המכונה באנגלית Sandalwood - "עץ הסנדל", עץ הגדל בדרום-מזרח אסיה, טפיל למחצה ואשר עצתו מבושמת וריחה נשמר לאורך שנים ארוכות. מקור השם כנראה מסנסקריט, chandana - "ריח", "בושם" ומשם התגלגל לשם העץ ביוונית - santalon.
הסנטליים הינם עשבים חד-שנתיים, רב-שנתיים, שיחים, או עצים קטנים, בדרך-כלל טפילים-למחצה על שורשי צמחים פונדקאיים, לעתים טפילים על ענפי עצים (הסוגים Dendrotrophe, Phacellaria). המינים הטפילים-למחצה ירוקים ומטמיעים, אך בנוסף יונקים משורשי הצמח, או מענפיו, נוזלים וחומרי מזון, בעזרת שלוחות מֶצֶץ (haustoria), החודרות לשורשי הפונדקאי. העלים על-פי רוב מסורגים, במינים אחדים הם נגדיים, לעתים מצומצמים לכדי קשקשים, או חסרים לחלוטין (Pachellaria). עלי-לוואי חסרים. לעתים קרובות פטוטרות העלים אינן ניכרות והעלים נדמים כיושבים. העלים פשוטים, סרגליים, תמימים. התפרחות אשכולות, סוככים-מדומים, מכבדים, צברי פרחים, או פרחים בודדים בחיקי עלים, לעתים בקצות הגבעולים. בבסיס התפרחות מצויים חפים קטנים דמויי-קשקש, לעתים יוצרים מעטפת (involucre). בבסיס הפרחים לפעמים זוג חפיות, לעתים מאוחות לעוקץ הפרח (בסוג חלוקה). הפרחים קטנים מאוד, נכונים, דו-מיניים, או חד-מיניים ואז הצמחים בדרך-כלל דו-ביתיים - פרחים זכריים ערוכים על פרט אחד ופרחים נקביים על פרט אחר. הפרחים על-פי רוב מואבקי-חרקים. העטיף פשוט ולא מובחנים בו עלי-גביע ועלי-כותרת, הוא דמוי-פעמון עד צינורי (יש המחשיבים את העטיף, לפי מבנהו בסוגים השונים, כעלי-כותרת חסרי גביע או כעלי-גביע חסרי כותרת), עשוי 6-3 אונות, מפורדות, מעט בשרניות, צבעם ירקרק, לבן, קרם, צהוב, או אדום. במקרים בהם הפרחים חד-מיניים, הרי שבפרחים הזכריים מספר האבקנים כמספר אונות העטיף והם ערוכים מקבילים להן, זיריהם נימיים, מאוחים לבסיס אונות העטיף, לעתים מצויה ציצת שערות על אונת העטיף, מאחורי הזירים. למאבקים 2 לשכות, באחדים מהמינים 4 לשכות, מקבילות, או מסתעפות בזווית רחבה, המפזרות אבקה דרך סדק אורך, הפונה כלפי מרכז הפרח. לעתים בבסיס האבקנים קיים צופן דמוי-דיסקה. בפרחים הנקביים וכן בפרחים הדו-מיניים, צינור העטיף ארוך יותר מאשר בפרחים הזכריים. בבסיס השחלה קיים לרוב צופן דמוי-דיסקה. השחלה תחתית, או חצי-תחתית ובה מגורה אחת, או 12-3 מגורות, בכל מגורה 3-1 ביציות, בדרך-כלל רק אחת מהן מתפתחת לזרע. מהשחלה עולה עמוד-עלי שבראשו צלקת כיפתית, או מחולקת לאונות. הפרי בית-גלעין או אגוז, בשרני, לעתים דביק, ומאפשר הפצה ע"י ציפורים ובעלי-חיים, מכיל זרע יחיד, עתיר אנדוספרם. העובר זקוף, קטן, מגובשש.
המין היחיד שלו חשיבות כלכלית הוא עץ הסנדל, Santalum album, המשמש בתעשיית העץ וכן להכנת מקלות קטורת במזרח הרחוק. שמן המופק מהעץ משמש ברפואה העממית לטיפול במגוון רחב של מחלות וסימפטומים.
פריים של מינים אחדים אכיל, למשל Exocarpos cupressiformis, הנקרא בפי העם "דובדבן אוסטרלי", שימש כמאכל לילידים האוסטרליים ולראשוני המתיישבים האירופאיים.
בישראל מיוצגים הסנטליים על-ידי 3 סוגים - חלוקה, שבטן ודבקון - ובהם 4 מינים מקומיים.
כתב: דרור מלמד
מקורות:
