משפחת הגפניים בסדרת הגפנאים (Vitales, שבה גפניים היא המשפחה היחידה), כוללת יותר מ-15 סוגים וקרוב ל-1000 מינים. המשפחה התפתחה בתקופת הקרטיקון העליון, לפני כ-90 מיליון שנה ותפוצתה משתרעת באזורים הטרופיים והממוזגים בכל היבשות.
שמה המדעי של המשפחה, Vitaceae, על שם הסוג גפן, Vitis, שם לטיני עתיק יומין לתיאור גפן היין וייתכן שהוא נובע מהמילה vita - "חיים" או מהמילה ההינדו-אירופאית weytis, שמשמעה "ענף מתפתל". השם העברי, גפן, נזכר בתנ"ך פעמים רבות, לראשונה בחלומו של שר המשקים במצרים: "וַיְסַפֵּר שַׂר-הַמַּשְׁקִים אֶת-חֲלֹמוֹ לְיוֹסֵף; וַיֹּאמֶר לוֹ: בַּחֲלוֹמִי, וְהִנֵּה-גֶפֶן לְפָנָי. וּבַגֶּפֶן שְׁלֹשָׁה שָׂרִיגִם וְהִוא כְפֹרַחַת עָלְתָה נִצָּהּ, הִבְשִׁילוּ אַשְׁכְּלֹתֶיהָ עֲנָבִים" (בראשית מ', ט'-י') והיא נכללת בשבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ-ישראל: "אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן; אֶרֶץ-זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ" (דברים ח', ח'). היין המשכר מוזכר אפילו לפני כן, כמעט מראשית הציביליזציה התנ"כית: "וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כָּרֶם. וַיֵּשְׁתְּ מִן-הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר" (בראשית ט', כ').
הגפניים הם מטפסים מעוצים, לעתים-רחוקות שיחים, או עצים בשרניים. אברי הצמח מכילים גבישים מחטניים (raphids) - צורת אגירה של עודפי סידן, בדרך כלל כפחמת הסידן או כאוקסלאט הסידן ויתכן שהם מסייעים גם ליציבת הצמח. הגזע לעתים מתקלף לגזירים. במינים רבים מפרקי הענפים נפוחים, יש וליבת העץ מופסקת על-ידי קרומים שבמפרקים. במינים אחדים יוצאים מן הענפים שורשים-גרים (אדוונטיביים). הענפים נושאים על-פי רוב קנוקנות, היוצאות ממול העלה, לעתים הן מתפצלות לכמה סעיפים, במינים אחדים על פני הקנוקנות מצויות דיסקיות הדבקה (adhesive discs), בעזרתן הן נצמדות לכתלים ועצים. במיני גפניים אחדים מופיעות על הנצרים "שלפוחיות פנינה" (pearl glands), טיפות מוהל כדוריות-זעירות, עתירות פחמימות, חלבונים ושומנים, היוצאות מפיוניות הצמח ומתייבשות על העלים והענפים ומהוות מזון לחרקים שונים. העלים מסורגים, בעלי-פטוטרות, פשוטים, לעתים מחולקים לאונות, או מורכבים ומנוצים 3-1 פעמים, שפת הטרפים משוננת, לעתים שטח פני הטרף מנוקד בנקודות חדירות-אור. עלי-לוואי קיימים, לעתים נשירים, לעתים נפוחים וחובקים את מפרק הענף. התפרחות מסויימות, או אשכולות ללא פרח מסיים, ערוכות ממול לעלים, או בקצות הענפים, לעתים מסתיימות בקנוקנות. בבסיס התפרחת חפים קטנים, החובקים את הגבעול ובבסיס הפרחים חפיות זעירות, לעתים מלוות בצופנים. הפרחים נכונים, קטנים, על-פי רוב דו-מיניים, לעתים חד-מיניים ואז הצמחים חד-ביתיים (בהם פרחים אבקניים-זכריים ופרחים עלייניים-נקביים ערוכים על אותו פרט) או פוליגמיים (בהם פרחים ממין אחד ערוכים יחד עם פרחים דו-מיניים על אותו פרט). העטיף כפול, עשוי 5-4 אונות גביע, מאוחות בבסיסן לכעין-כוסית, לעתים הגביע מאוחה לכדי טבעת רציפה ו-5-4 עלי-כותרת, לעתים מאוחים בראשם ונראים כמצנפת (calyptra) המגינה על אברי המין שבפרח (בסוג גפן), נושרים עם הבשלת האבקה, לעתים יציבים ואינם נושרים (במינים אחדים של קיסוסן, Cissus). בפרח 5-4 אבקנים, מפורדים, זעירים, ערוכים אל מול עלי-הכותרת, זיריהם בני 2 לשכות, מפזרים אבקה דרך סדקי אורך, כלפי מרכז הפרח. בבסיס האבקנים, בחלק מהמינים, צופן דמוי-דיסקית, דמוי-ספל, או דמוי-בלוטות. השחלה עילית, עשויה מ-2 עלי שחלה מאוחים, היוצרים 2 מגורות, שבכל אחת 2 ביציות, ממנה עולה עמוד עלי אחד, הנושא בראשו צלקת דיסקתית, או כיפתית. הפרי ענבה כדורית, או סגלגלה, קליפתה החיצונית (אפיקרפ) דקה וקרומית, שכבת הפרי התיכונה (מזוקרפ) בשרנית ועסיסית, הזרעים מעורים בשכבת הפרי הפנימית (אנדוקרפ), אף היא בשרנית ועסיסית, אך מעט יותר סיבית. בפרי 4-1 זרעים, תלומים, או מצולעים, בחלקו התחתון 2 גומות (foveae) החודרות לאנדוספרם. הזרע עתיר אנדוספרם שמנוני, תלת-אונתי, מקומט. העובר זעיר, זקוף ולו 2 פסיגים.
חשיבותם הכלכלית של הגפניים עצומה, שכן מגפן הבר תורבתו זנים רבים למאכל (ענבים וצימוקים) ולתעשיית היין. מינים אחדים משמשים כצמחי נוי וגינון (Cissus, Parthenocissus).
בין צמחי הבר של ישראל מיוצגים הגפניים על-ידי מין אחד, נדיר מאוד - גפן היערות, שהוא למעשה תת-מין במין הכולל גם את הגפן התרבותית - גפן היין.
כתב: דרור מלמד
מקורות:
