משפחת הסבונניים בסדרת הסבוננאים (Sapindales, שבה גם אלתיים, ביברשטניים, אזדרכתיים, פיגמיים, ימלוחיים, סימרוביים ועוד 2 משפחות ללא נציגים בבר בישראל), כוללת כ-125 סוגים וכ-1,480 מינים. המשפחה התפתחה לפני כ-105 מיליון שנה ותפוצתה משתרעת באיזורים הטרופיים והממוזגים ברחבי העולם.
השם העברי אינו רשמי, משום שעד עתה האקדמיה ללשון העברית לא דנה בשם משפחה זה, מכיוון שלא היו קיימים מינים ארץ-ישראליים של סבונניים. לאחרונה צורפו הסוגים שהיו כלולים במשפחת האדריים לסבונניים ומשפחת האדריים בוטלה וכך הפכה משפחת הסבונניים לכזו הכוללת מינים מקומיים. שמה המדעי של המשפחה, Sapindaceae, על שם הסוג Sapindus, מלטינית: sapo - "סבון", indicus - "הודי", המאזכר כי רסק הפירות של הצמח האסיאתי, המכיל ספונינים, משמש להכנת סבון.
הסבונניים הם עצים, שיחים, או מטפסים מעוצים, לעתים-רחוקות מטפסים עשבוניים. המינים המטפסים מכילים על-פי רוב שרף חלבי. אברי הצמח שעירים, לעתים השערות בלוטיות. העלים מסורגים, חסרי עלי-לוואי, למעט במינים המטפסים. העלים מורכבים, מנוצים או מאוצבעים. העלעלים מסורגים, או נגדיים, שוליהם תמימים, או משוננים. התפרחות אשכולות או מכבדים שצירם הראשי בלתי-מסויים (אינו מסתיים בפרח) וענפיהם הצדדיים מסויימים (הציר מסתיים בפרח. תפרחת מסוג זה קרויה thyrse). בבסיס התפרחות חפים קטנים ובבסיס כל פרח חפיות, לעתים אינן ניכרות. הפרחים על-פי רוב חד-מיניים, קטנים, נכונים, או בעלי-סימטריה דו-צדדית. הצמחים חד-ביתיים - פרחים זכריים ופרחים נקביים ערוכים על אותו פרט, או דו-ביתיים - פרחים זכריים ופרחים נקביים ערוכים על פרטים שונים, לעתים איברי-הפרח הזכריים והנקביים מבשילים בזמנים שונים, כדי למנוע האבקה עצמית (דיכוגמיה). העטיף כפול, עשוי 5-4 עלי-גביע, מפורדים, או מאוחים בבסיסם ו-5-4 עלי-כותרת, לבנים, או צהבהבים, מפורדים, לעתים-קרובות בבסיסם תוספתן דמוי-קשקש, או ציצת שערות, לעתים עלי-הכותרת חסרים. בבסיס הפרח צופן ניכר, בשרני, אונתי, או דמויי-טבעת. בפרחים הזכריים 10-5 אבקנים, על-פי רוב 8, לעתים כמה עשרות, בולטים מן הפרח, זיריהם מפורדים, או מאוחים בבסיסם. המאבקים בני 2 לשכות, מפזרות אבקה דרך סדקי אורך, כלפי מרכז הפרח. בפרחים הנקביים השחלה עילית, עשויה 3 עלי-שחלה מאוחים, היוצרים 3 מגורות, שבכל אחת ביצית אחת או שתיים. מכל מגורה עולה עמוד-עלי נושא צלקת מוארכת, או כיפתית, המחולקת לעתים ל-3-2 אונות. בפרחים הנקביים מצויים לעתים אבקנים מנוונים (סטמינודים), שזיריהם קצרים ולמאבקים דופן עבה, שאינה נפתחת ואינה מפזרת אבקה. בפרחים הזכריים קיימים לעתים שרידי צלקות. הפרי הלקט, ענבה, או בית-גלעין, או מפרדת העשויה 3-2 כנפיות, על פי-רוב בן מגורה אחת ובה זרע בודד. הזרע קשה, חום-שחור, מכוסה בשכבה בשרנית, חסר אנדוספרם. העובר כפוף ולו שני פסיגים מכופפים, או פרושים.
מיני סבונניים אחדים משמשים בתעשיית העץ (Dimocarpus, Amesiodendron, Pometia ומיני הסוג אדר - Acer). מהשיפה של אחדים ממיני האדר (Acer saccharum, Acer nigrum), המכילה ריכוזי סוכר גבוהים, מכינים את סירופ המייפל. פירותיהם של מינים שונים אכילים וידוע מכולם הליצ'י - Litchi chinensis, אך ניתן להזכיר את הלונגן (Dimocarpus longan) ואת הרמבוטן (Nephelium lappaceum), שגם להם פירות חמצמצים-מתוקים. מיני סבונניים שונים משמשים ברפואה העממית ולהפקת שמנים. הספונינים המופקים ממיני הסבונניים משמשים כחומרי גלם לייצור רעל לדיג וכחומרי ניקוי ודטרגנטים (סבון). מיני סבונניים רבים משמשים כצמחי נוי.
בישראל מיוצגים הסבונניים על ידי 2 מינים מקומיים, אדר סורי, האנדמי לישראל ולסוריה ואדר קטן-עלים, הגדלים בגליל ובחרמון. כמו כן שני מינים הם פליטי תרבות, דודוניאה דביקה שהינה בעלת פוטנציאל פלישה אגרסיבית וליבן משולש, הנדיר למדי.
כתב: דרור מלמד
מקורות:
