משפחת הרימוניתיים היא משפחה חדשה, הכלולה בסדרת החלמיתאים (Malvales, שבה גם חלמיתיים, לוטמיים, מתנניים, כפתוריים ועוד 5 משפחות ללא נציגים בבר בישראל) ובה 3 סוגים ויותר מ-10 מינים, ששוייכו בעבר למשפחת הרפלסיים והופרדו ממנה, לאור תוצאות מחקרים מולקולאריים. מחקרים אלה הראו כי משפחת הרפלסיים, כפי שהוכרה בעבר, כוללת למעשה 4 משפחות, שאין להן אב קדמון משותף ולכן הוחלט לפצלה. במחקר התברר כי הקשר המולקולארי בין הרימוניתיים והחלמיתאים האחרים הינו חזק ביותר. תפוצת המינים מקוטעת ומשתרעת במרכז אמריקה (הסוג Bdallophyton), בצפון אגן הים התיכון, בדרום-אפריקה ומדגסקר (הסוג רימונית).
המשפחה קרויה על שם הסוג רימונית, שנזכר לראשונה במגדיר הצמחים העברי הראשון, ה"מגדיר לצמחי ארץ-ישראל", מאת א. איג, מ. זהרי ונ. פינברון, אשר יצא לאור בשנת תרצ"א (1931), על ידי האוניברסיטה העברית בירושלים. הוא פראפרזה על עברות שם הסוג המדעי, Cytinus (ומכאן שם המשפחה, Cytinacea), מיוונית: Kytinos - "פרח הרימון".
הרימוניתיים הם טפילים עשבוניים, חסרי שורשים, חסרי גבעול וחסרי כלורופיל. מכיוון שאינם מטמיעים, הרימוניתיים הם טפילים מוחלטים (הולופרזיטים), המקבלים את כל חומרי המזון והנוזלים מהצמח הפונדקאי. הם מטפילים שורשים וגבעולים של פונדקאים שונים, המשתייכים למשפחות וסוגים מגוונים. תהליך ההטפלה נחקר בשנים האחרונות ונמצא כי הצמח הטפיל שולח שלוחות מצץ (haustoria), החודרות לתוך הליבה התחילית (קמביום) של שורש הפונדקאי, תוך שהן מפרידות את הקמביום מן העצה (xylem) ועוטפות את ליבת השורש לאורכו, כך שנוצר גליל סגור של רקמת הטפיל על הרקמה המרכזית בליבת השורש. הקמביום של הפונדקאי שהופרד על ידי פעילות זו, מתאושש ובונה רקמת עצה חדשה מסביב למעטפת תאי הטפיל, אולם זה ממשיך לשלוח שלוחות, החודרות בין שכבת העצה הנבנית ושוב בונה הפונדקאי שכבה נוספת על תאי הטפיל. כך, תוך חזרה של התהליך מספר פעמים, נוצר ריבוד רב-שכבתי של תאי טפיל ותאי פונדקאי, הגורמת למעשה לרקמת הטפיל להתאחד עם רקמת הפונדקאי.
עלי הרימוניתיים מצומצמים לכדי קשקשים, הרעופים סביב בסיס הצמח ולאורך ציר-התפרחת. הפרחים יחידים, או ערוכים בצברים שיבולתיים לאורך ציר-התפרחת ובקצהו הפרחים מסודרים כסוכך מדומה. בדרך-כלל, בבסיס הפרחים מצויות 2 חפיות. הפרחים על-פי רוב חד-מיניים, אך במינים אחדים הם דו-מיניים. בסוג רימונית, המינים שבחצי כדור-הארץ הצפוני הם חד-ביתיים - פרחים זכריים ופרחים נקביים ערוכים על פרט אחד, בעוד שבמינים שבחצי-הכדור הדרומי, הצמחים דו-ביתיים - פרחים זכריים ופרחים נקביים ערוכים על פרטים שונים. קיימים דיווחים שבמינים דו-ביתיים צמחי הזכר וצמחי הנקבה מטפילים פרטים שונים של פונדקאים ואינם צומחים זה ליד זה, על אותו פרט של הצמח הפונדקאי. בסוג Bdallophytum, רוב המינים דו-ביתיים, אך מין אחד הינו חד-ביתי נקבי - פרחים דו-מיניים ופרחים נקביים ערוכים על פרט יחיד. הרימוניתיים מואבקים על-ידי בעלי חיים - מיני רימונית אחדים מואבקים על-ידי ציפורים (צופית) ונמלים ומיני Bdallophytum מואבקים על-ידי זבובים. הפרחים נכונים, העטיף פשוט (לא ניתן להבדיל בו עלי-גביע ועלי-כותרת), צינורי-פעמוני, עשוי 9-4 אונות בשרניות, רעופות, צבעוניות - בגווני אדום, צהוב, ורוד וסגול - בפרחים הנקביים הן קטנות מאלו שבפרחים הזכריים. במינים אחדים בין אונות הגביע מצויים חללים שבהם צופנים, העשויים שערות, הערוכות בשולי החללים ומכילות שפע של צוף צמיג. בפרחים הזכריים 8 (לעתים עד 20) אבקנים, זיריהם מאוחים לעמוד והמאבקים אף הם מאוגדים לטבעת בקצה העמוד, לעתים הרקמה המחברת בין לשכות האבקנים יוצרת דורבנים, העולים מן הטבעת. שקי האבקה נראים מקופלים, משחררים אבקה כלפי חוץ הפרח, דרך סדקי אורך. בפרחים הנקביים השחלה תחתית, עשויה 8-4 (לעתים יותר) עלי-שחלה מאוחים, היוצרים מגורה אחת, שבה ביציות זעירות, רבות מאוד. מן השחלה עולה עמוד-עלי יחיד, הנושא בקצהו צלקת כיפתית, או כדורית. הפרי ענבה בשרנית ובה ציפה מתוקה ודביקה, העוטפת זרעים זעירים רבים, חסרי אנדוספרם. העובר זעיר ובלתי מפותח בעת הפצת הזרעים.
בישראל מיוצגת המשפחה על-ידי מין אחד, נדיר למדי, רימונית הלוטם, הטפיל על שורשי שיחי הסוג לוטם והגדל בחורשות צפון הארץ.
כתב: דרור מלמד
מקורות:
