משפחת המתנניים בסדרת החלמיתאים (Malvales, שבה גם חלמיתיים, כפתוריים, לוטמיים, רימוניתיים ועוד 5 משפחות ללא נציגים בבר בישראל), כוללת יותר מ-50 סוגים וקרוב ל-780 מינים, הנפוצים ברחבי העולם, עם ריכוז מינים גדול באפריקה הטרופית ובאוסטרליה. המשפחה התפתחה לפני כ-34 מיליון שנה ונחשבת לאחת מהתפצלויות הבסיס של החלמיתאים מאב קדמון משותף.
משפחת המתנניים קרויה על שם הסוג מתנן, עברות של שמו הערבי - מיתנאן. יתכן שהשם מאזכר שמאחדים מהמינים היו שוזרים חבלים, ששימשו גם כחגורות סביב המותניים. השם העברי מופיע לראשונה במילון "ילקוט צמחים", שיצא לאור על ידי ועד הלשון העברית בשנת תר"ץ (1930). שם הסוג המדעי, Thymelaea (ומכאן שם המשפחה, Thymelaeaceae), מיוונית: thyme - "קורנית", eleya - "זית", לאמור: "זית הקורנית", כינוי קדום בו השתמש הרופא וחוקר הטבע היווני, בן המאה הראשונה לספירה, דיוסקורידס (Pedanius Dioscorides, 40-90), לאחד ממיני המתנניים, שאינו גדל בארץ - Daphne gnidium.
המתנניים הם שיחים, או עצים, לעתים עשבוניים, לעתים-קרובות מפיצים ריח חריף, חלקם ירוקי-עד וחלקם נשירים. ברבים מהמינים הענפים גמישים, הגזע קשה, סיבי ומתקלף לרצועות ארוכות. אברי הצמח מכוסים לעתים-קרובות בשערות משייות. העלים נגדיים ואז זוגות העלים ניצבים זה לזה לאורך הגבעול, או שהם מסורגים, יושבים, או בעלי-פטוטרות קצרות, פשוטים, תמימים, לעתים-קרובות מרוכזים בקצות הגבעולים, חסרי עלי-לוואי. התפרחות אשכולות, או צברי פרחים בקצות הגבעולים, לעתים בחיקי עלים. על-פי רוב בבסיס התפרחות מצויים חפים, לעתים יוצרים מעטפת. הפרחים נישאים על עוקצים, או יושבים, נכונים, על-פי רוב דו-מיניים, לעתים חד-מיניים ואז הצמח חד-ביתי - פרחים זכריים ערוכים על פרט אחד ופרחים נקביים על פרט אחר. המתנניים הם מואבקי-חרקים. חלקי הפרח בדרך-כלל מאוחים לצינור-פרח (hypanthium) מוארך, או דמוי-כוסית, צבעוני - לבן, ירוק, צהוב, או וורוד. העטיף עשוי 5-4 עלי גביע רעופים, היוצאים משולי צינור-הפרח ותוספתנים שהם עלי-כותרת מנוונים, הערוכים בתוך צינור-הפרח, יוצרים לעתים מעין טבעת, מספרם דומה או כפול לזה של עלי הגביע, לעתים עלי-כותרת חסרים. מספר האבקנים דומה למספר עלי הגביע, כפול ממספרם, לעתים-רחוקות האבקנים מרובים. זירי האבקנים מעורים לחלקו העליון של צינור-הפרח, במינים מועטים הם חופשיים. המאבקים ישרים, דמויי דיסקה, או דמויי פרסה, בני 2 לשכות, משחררות אבקה כלפי חוץ הפרח. השחלה עילית, לעתים נישאת על עוקץ קצר, עשויה 2-1 עלי-שחלה מאוחים, בת מגורה אחת כרגיל, לעתים בת 3 מגורות, בכל מגורה ביצית יחידה. עמוד-העלי נימי, לעתים קצר מאוד, נשיר, נושא בראשו צלקת כיפתית, כדורית, או חרוטית, לעתים מגובששת. את השחלה מקיף לעתים-קרובות צופן דמוי-טבעת, או דמוי-כוסית. הפרי בית-גלעין, או אגוזית, בלתי נפתחים, לעתים רחוקות הלקט נפתח, מכיל 3-1 זרעים, לעתים עם תוספתן דמוי-זנב, לעתים מכילי אנדוספרם. העובר זקוף.
במינים אחדיםEdgeworthia, Wikstroemia) ) מכילה השיפה סיבים חזקים, העושים את הגזע מתאים מאוד לייצור נייר איכותי, כגון זה המשמש לייצור שטרות כסף. הענפים של מינים אלה ונוספים גמישים ביותר ובלתי שבירים ומשמשים גם כתחליף לחבלים. רוב המינים רעילים, ומכילים חומרים הדומים בהרכבם לאלו שבמיני חלבלוביים שונים, לפיכך יש הרואים בהן משפחות קרובות. ממיצויי מינים רעילים (למשל Gnidia) הפיקו רעל למריחת צלצלי דיג והימום הדגים הניצודים. למינים אלה גם חשיבות רפואית וברפואה העממית באפריקה השתמשו במיצויים משורשי הצמח לריפוי פצעים, כוויות והכשות נחשים, כחומר משלשל ולטיפול בכאב גרון. מחקרים מודרניים בודדו מצמחים אלה חומרים שהראו פעילות אנטי-סרטנית. מגזעם של מספר מינים, העיקרי שבהם Aquilaria malaccensis, שבהם שמנים אתריים (שאינם קיימים ברוב מיני המשפחה) ואשר הפרשתם מתגברת עם תקיפת הצמח על ידי פטריות, מפיקים בושם ומקלות קטורת באסיה. ממיני הסוג Gonystylus, הגדלים במזרח הרחוק, בעיקר בבורנאו, מייצרים קורות עץ, הקרויות Ramin ואשר משמשות לתעשיית הרהיטים. לאחרונה, עקב כריתה מוגזמת שלהם, הוכרזו אחדים מהם כמינים בסכנת הכחדה. מינים אחדים משמשים כצמחי נוי (Daphne, Dais, Pimelea).
בישראל מיוצגים המתנניים על-ידי סוג יחיד, מתנן, ובו 3 מינים. מתנן שעיר הוא שיח שלו עלים קשקשיים זעירים, הנפוץ במישור החוף ובנגב הצפוני. מתנן מצוי הוא צמח עשבוני חד-שנתי המצוי בצפון הארץ ומרכזה. מתנן צמיר נדיר ביותר וגדל במדבר שומרון.
כתב: דרור מלמד
מקורות:
