כרכום דמשקאי

כרכום דמשקאי הוא גיאופיט נמוך חסר גבעול. הוא פורח בסתיו ללא עלים בפרחים גדולים (אורכם 5 ס"מ), היוצאים ישר מהקרקע, מוציא עלים בחורף, מעלה פרי באביב ומתייבש בראשית הקיץ. עליו צרים, רוחבם 2–3 מ"מ, במרכזם לאורכם פס כסוף. הפקעת חד-שנתית, כל שנה נוצרת פקעת חדשה מעל לפקעת המתרוקנת של השנה שעברה, ושורשים מתכווצים חוזרים ומציבים אותה בעומק הנכון. קליפות הפקעת עשויות סיבים הקשורים זה לזה על-ידי חיבורי-רוחב בדמות רשת. חורי הרשת ריבועיים או מעויינים, רחבים מעובי סיבי הרשת. הצמח מוגן.
כרכום דמשקאי פורח ללא עלים בסתיו, בין אוקטובר לדצמבר. הפרח ורוד–סגול, נכון, זקוף, יוצא ישר מן הקרקע, חלקו התחתון נותר טמון באדמה. צורתו כמשפך או גביע צר ואלגנטי. חלקו התחתון מאוחה, צר וצינורי; חלקו העליון נפוח או פרוש, מפורד ל-6 אונות-עטיף שוות, או לעיתים 3 הפנימיות קצרות יותר. לפרח 3 אבקנים ושחלה תחתית (להבדילו מסתוונית, שיש לה 6 אבקנים ושחלה עילית). המאבקים כפופים, ארוכים יותר מאורך עמודי העלי. עמוד העלי מתפצל ל-3 זרועות, וכל אחת מהם מתפצלת שוב לאונות רבות. הפרי מתפתח כשהוא טמון בקרקע, ועם הבשלתו מתארך עוקץ הפרי ומעלה אותו אל מעל לפני הקרקע. הפרי נפתח ב-3 קשוות. הזרעים רבים, כדוריים.
כרכום דמשקאי הוא מין נדיר. הוא גדל במרומי הר הנגב, באזור מצפה רמון, וכן באדום. תפוצתו העולמית משתרעת באגן דמשק ובאזורים הרריים במזרח התיכון. פרחיו דומים מאוד לפרחי כרכום החרמון וכרכום ארצישראלי, רק סיבי הרשת העוטפת את הפקעת גסים יותר. בצוקי בזלת בדרום הגולן יש אוכלוסיית-מעבר בין כרכום דמשקאי לכרכום השבכה. כרכום דמשקאי קרוב ודומה מאוד לכרכום השבכה, ההבדלים ביניהם זעומים: בכרכום דמשקאי המאבקים כפופים, עולים בגובהם על זרועות עמוד העלי; נקודת ההסתעפות של עמוד העלי נמצאת בגובה בסיסי המאבקים או מעט מתחתם; רוחב עלי העטיף 5–8 מ"מ, וליד בסיסיהם יש לרוב 4 עורקים; מספר העלים הירוקים 3–5, רוחבם 2–3 מ"מ. יש המתייחסים אל שני מינים אלה כאל מין אחד.
בסוג כרכום 90 מינים, הנפוצים בעיקר במערב אסיה ובדרום-מזרח אירופה. מרכז המגוון וההתמיינות של הסוג ממוקד בהרי המזרח התיכון והבלקן. בארץ גדלים 7–9 מינים, מהם רק אחד נפוץ. עשרות מינים, שמוצאם ברובם מטורקיה ומזרחה, נפוצים כצמחי נוי ברחבי העולם. מיני כרכום מקובלים בגינות כצמחי-מרבד-צבעוניים, כי הם פורחים ללא עלים, ומקנים לגן צבעוניות רבה. מיני הכרכום השונים פורחים בצבעים רבים ועליזים, בארץ בעיקר בלבן ובגוני ורוד-סגול-כחול.
קל להבדיל בין הכרכום לבין הסתוונית הדומה לו: לכרכום, כמו לכל בני משפחתו, 3 אבקנים ושחלה תחתית, לעומת 6 אבקנים ושחלה עילית לסתוונית. קל להבחין בכרכום גם לפי העלים: ברוב המינים הם סרגליים-מחטניים צרים, רוחבם 2 מ"מ או אף פחות, ולאורכם נמשך במרכזם פס-אורך מכסיף. 
בעולם העתיק שימש הכרכום כצבע צהוב משובח ויקר לצביעת מזון ואריגים. הצבע הופק מן השורשים, וצבע משובח במיוחד הופק מן הצלקות. כדי להמחיש עד כמה יקר הצבע מהצלקות יצויין כי דרושים למעלה ממאה פרחים כדי להפיק גרם אחד של צבע. התבלין שנמכר כיום בשווקים בתור "כורכום" או "זעפרן" איננו מופק מכרכום, אלא מצמח אחר בשם כורכומה, ממשפחת הזנגביליים, או מקורטם הצבעים. הצמח נוצל גם לשימושים רפואיים ומאגיים שונים. יהודים רבים בארץ ובעולם התפרנסו כצַבָּעִים, וכך זוהה הצבע הצהוב של הכרכום עם יהודי, ועוד מימי הביניים נודע טלאי צהוב כסימן ליהודי.

כתב מייק לבנה