משפחת האיריסיים בסדרת האספרגאים (סדרה בחד-פסיגיים, שבה גם אספרגיים, נרקיסיים, עיריתיים, סחלביים, כחליתיים וכן מספר משפחות נוספות ללא נציגים בישראל), כוללת 80 סוגים וכ-2,200 מינים. המשפחה התפתחה לפני כ-55 מליון שנה ומיניה נפוצים על פני כל יבשות העולם, למעט האזורים הארקטיים, ריכוזי מינים עיקריים מצויים באפריקה, מדרום לקו המשווה.
המשפחה קרויה על שם הסוג הגדול במשפחה, איריס, המונה כ-280 מינים. הטקסונום לינאוס (Carulus Linnaeus, 1707-1778), שתיאר את הסוג שלו פרחים גדולים וצבעוניים, קרא לו על שם איריס (Iris), אלת הקשת בענן במיתולוגיה היוונית. האקדמיה ללשון העברית, בישיבתה מ-24 במרץ 2003, החליטה לקיים את שתי צורות השם: אִירוּס - הצורה המקובלת מן המגדירים (עד 1991) שנקבעה בעקבות המצוי במשנה (אוהלות ח, א), ואִירִיס - הצורה על פי השם המדעי. באתר "צמח השדה" בחרנו להיצמד לשם המדעי.
האיריסיים הם עשבים רב-שנתיים או שיחים, העולים מקנה-שורש, בצל או פקעת, לעתים-רחוקות חד-שנתיים. העלים מסורגים, פשוטים, תמימים, שטוחים או צינוריים, נדנים בבסיסם, לעתים בסיסי העלים חופפים זה על זה, בדרך-כלל דמויי סיף עד סרגליים, על-פי רוב ערוכים ב-2 טורים. עורקי העלה מקבילים. התפרחות ערוכות בשיבולים או שהן חד-בדיות, לעתים רחוקות הפרחים בודדים. התפרחות נישאות על עמודי תפרחת זקופים, גליליים או פחוסים, חפים לאורכם או בקצותיהם. בדרך-כלל התפרחות עטופות בחפה או שני חפים נגדיים, דמויי-מתחלים. הפרחים ניכרים, דו-מיניים, נכונים, או בעלי סימטריה דו-צדדית, מואבקי חרקים או ציפורים. העטיף כותרתי, בן 6 אונות נפרדות, או מאוחות, הערוכות בשני דורים, כל דור דומה לחברו, או שונה בגודל האונות וצבעם. צינור הפרח נימי או דמוי-שופר. בפרחים 3 אבקנים, הניצבים אל מול אונות העטיף החיצוניות, המאבקים בני 2 לשכות, מפזרות אבקה דרך סדקי אורך, הפונים כלפי חוץ הפרח. השחלה תחתית, עשויה 3 עלי-שחלה מאוחים, היוצרים 3 מגורות, בכל אחת ביציות מרובות. עמוד-העלי מחולק ל-3 ענפים עדינים, לעתים כותרתיים, הנושאים בראשם צלקת תמימה, או שסועה עמוקות לאונות. הפרי הלקט, הנפתח על-ידי 3 קשוות ובו זרעים מרובים, כדוריים או מזוותים, מכילים אנדוספרם שמנוני. העובר קטן ולו פסיג אחד.
מיני איריסיים רבים משמשים כצמחי נוי פופולריים. מינים שונים משמשים כצמחי תבלין. המוכר מביניהם הוא הזעפרן, המופק מעמודי העלי והצלקות של אחד ממיני הכרכומים - Corcus sativus. מקנה השורש של מיני איריס שונים (Orris root), ששימשו בעבר כצמחי מרפא, מכינים גם כיום מייצבים לתעשיית הבשמים ומשתמשים בהם כתבלין למשקאות חריפים ולתבשילים מסורתיים.
בישראל מיוצגים האיריסיים על-ידי 5 סוגים ובהם 33 מינים. כמעט כל מיני הסוג איריס, הסוג כרכום והסוג סייפן מוגנים ע"י החוק הישראלי. מבין מיני האיריס, 12 הינם צמחים "אדומים", הנמצאים בסכנת הכחדה. כרכום החרמון, כרכום גיירדו ורומוליאה זעירה, אף הם צמחים אדומים.
כתב: דרור מלמד
מקורות:
