אמברוסיה מכונסת

אמברוסיה מכונסת היא עשב רב-שנתי, חד-ביתי – פרט יחיד נושא פרחים זכריים ופרחים נקביים, זקוף, קירח, גובהו 250-75 ס"מ, יוצר מושבות גדולות וצפופות ע"י קנה שורש מסתעף. לחלקי הצמח ריח חריף, המזכיר ריחם של קוטלי עשבים.
הגבעולים גליליים, מאפירים, מכוסים בדלילות שערות קצרות. העלים מסורגים בדרך-כלל, לעתים נגדיים בבסיס הגבעול, בעלי פטוטרות, ביצניים או איזמלניים במראם הכללי ומזכירים עלי שרך. הם גזורים פעמיים-שלוש לאונות צרות ומוארכות ששוליהן תמימים, ציר העלה מכונף. טרפי העלה מאפירים, משייניים - מכוסים בצפיפות שערות קצרות ועדינות משני צדיהם - ומנוקדים בבלוטות זעירות.
הצמח מואבק רוח. התפרחות הן אשכולות של קרקפות חד-מיניות: זכריות ונקביות. הקרקפות הזכריות-אבקניות נישאות בראשי הגבעולים על עוקצים עדינים, ערוכות באשכול ואינן מלוות בעלים. המעטפת דמויית-כוסית ירוקה, עטויית שערות קצרות, מכילה 20-5 ויותר פרחים אבקניים צינוריים צהבהבים. הקרקפות הנקביות-עלייניות ירוקות-צהבהבות, יושבות בחיקי עלים, בחלקי הגבעול הנמוכים יותר, מתחת לקרקפות הזכריות, עשויות צברים של פרחים יחידים, חסרי כותרת, שעמוד-העלי שלהם מפוצל לשתי צלקות מוארכות, הבולטות מהקרקפת. בהבשלה, הופכת התפרחת הנקבית בשלמותה ליחידת הפצה קוצנית, הנראית כפירמידה, עטופה בחלקה התחתון במעטפת שממנה יוצאים 12-5 קוצים מאונקלים. הזרעונים יחידים, חסרי ציצית, מעוצים, חומים.
אמברוסיה מכונסת פורחת בשלהי הקיץ ובסתיו. היא צמח פולש בישראל. מוצאה במכסיקו ובדרום ארה"ב והיא מוכרת כפולשת גם באוסטרליה. אמברוסיה מכונסת נצפתה לראשונה באזור זכרון-יעקב בשנת 1990. בסוף שנות ה-90 התגלתה פלישה מאסיבית ופרטים גבוהים ומפותחים לאורך גדות נחל אלכסנדר. האקולוג דופור-דרור מציין כי קצב הפלישה של הצמח הוא המהיר ביותר מבין הצמחים הפולשים היבשתיים בישראל, היא עלולה לדחוק את הצומח המקומי של הארץ וכי לא ניתן להשמידה ע"י עקירה, אלא בעזרת קוטלי עשבים (הצמחים הפולשים בישראל, ד"ר ז'אן-מארק דופור-דרור, בהוצאת העמותה לעידוד וקידום שמירת הטבע במזרח התיכון, 2010).
אמברוסיה מכונסת תוארה לראשונה בשנת 1836 ע"י הבוטנאי השוויצרי דה-קנדול (Augustin Pyramus de Candolle), שהיה הראשון שטען והוכיח כי לצמחים יש "שעון ביולוגי" והם מבצעים פעולות תלויות זמן.
בני הסוג אמברוסיה הם צמחים ארומטיים המכוסים בלוטות המפרישות שמנים וחומרים כימיים נדיפים ובעלי ריח אופייני.
שם הסוג, Ambrosia, על שם מזון האלים המיתולוגי וייתכן שניתן לו מפני שעלי האמברוסיה היו חביבים על בני המאיה בחצי-האי יוקטן כתבלין משובח. אכן, עד היום משמשים עלי האמברוסיה את מטבחי מכסיקו וחליטתם משמשת ברפואה עממית כחומר משתן, אנטי-פטרייתי ונוגד שיעול. ממיצויים של עלי האמברוסיה מופקים בשיטות מודרניות חומרים כימיים בעלי פעילויות רפואיות שונות ומנסים לבודד מהם קוטלי מזיקים.
מיני האמברוסיה ידועים כגורמי אלרגיה אלימים ביותר, באמצעות אבקת פרחיהם המתפזרת ברוח (ראה משמאל קישור למאמר בנושא זה).
שם המין, confertiflora, מלטינית: "תפרחת מקובצת", בדומה לשמו העברי, מתאר את מבנה הפרחים המכונס.
בסוג אמברוסיה 50 מינים. בישראל נאספו 4 מינים, שאחד מהם - אמברוסיה ימית - נחשב צמח אדום בסכנת הכחדה, להבדיל מאמברוסיה מכונסת הפולשנית האגרסיבית.

כתב דרור מלמד