ריקציוקרפוס צף

להבנת מושגי היסוד בטחבים ומחזור חייהם מומלץ לקרוא את ה"מבוא לסיסטמטיקה של טחבים"

ריקציוקרפוס צף הוא טחב כבד אקווטי ממשפחת ה-Ricciaceae, ניכר בפרטים הצפים על פני המים שבגחונם קשקשים צרים וארוכים. היצע ירוק-צהבהב, שוליו ובסיסו מסגילים, מתפצל פעם-פעמיים לאונות קהות-מעוגלות, חרוקות. עורק האמצע צר וניכר לאורך האונה הראשית ואונות המשנה. פני היצע מרושתים בעדינות בתאים משושים, הנראים בזכוכית מגדלת, ביניהם זרועות נקבוביות אויר, כל נקבובית מוקפת ב-8-4 תאים דקי-דפנות. רקמת היצע אוורירית, ארנכימה (aerenchyma), עשויה "חדרי אויר" - חללים הערוכים במספר שכבות, מאפשרת מעבר גזים מן השכבה החיצונית אל הגחון הטבול במים. קשקשי הגחון מרובים, ערוכים באופן בלתי סדיר לרוחב תחתית האונה, צרים-איזמלניים, ארוכים, קרומיים, סגולים, לאורך שוליהם שיניים עדינות, קצותיהן כהים, כל שן עשויה 3-1 תאים. במבט-על ניכרים הקשקשים, הבולטים אל מעבר לשולי היצע ומשווים לטחב הצף מראה אופייני, המבדילו מכל שאר מיני טחבי הכבד. קשקשים אלה מייחדים את הסוג מן הסוג הקרוב ריקציה. תפקיד הקשקשים ככל הנראה לסייע בהולכת נוזלים אל רקמת היצע ולהגן על קודקודי הצמיחה. אברי המין, האנתרידיה הזכריים והארכגוניה הנקביות, מצויים על אותו פרט, באופן מעין "חד-ביתי" (monoicous), ערוכים לאורך העורק המרכזי, לעתים במספר שורות. קופסיות המנבגים כהות, כדוריות, שקועות ביצע, קורסות באופן בלתי-סדיר ואז משתחררים הנבגים. הימצאות מנבגים נדירה ועיקר הרביה וגטטיבית, על ידי הינתקות חלקי יצע והתפתחותם לפרטים נפרדים.

ריקציוקרפוס צף גדל על-פי רוב במושבות בהן הפרטים נפרדים, צפים על פני מים שוקטים, אולם עשוי לצמוח גם על קרקע בוצית ואז הוא יוצר מושבות שושנתיות. בפרטים היבשתיים קשקשי הגחון קצרים ומועטים ולצמחים שורשים-דמויים (ריזואידים) מפותחים, המסייעים בהיצמדות למצע ובהולכת נוזלים.

ריקציוקרפוס צף נדיר בישראל, גדל בעמק הירדן העליון ובאזור עמק החולה - בלגונות של נחלי הגולן היורדים אל הכינרת, לעתים בחברת צמחים עילאיים צפים (עדשת-מים, אגמית). נאסף בעבר גם בשרון, אך ככל הנראה נכחד בגלילה זו. תפוצתו העולמית קוסמופוליטית, אך למרות פיזורו הגיאוגרפי של המין הוא אינו נפוץ בדרך-כלל.
ריקציוקרפוס צף תואר בשנת 1829, על-ידי הרופא והבוטנאי הצ'כי קורדה (August Carl Joseph Corda, 1809-1849). למעשה, תואר המין כבר בשנת 1759 על-ידי הטקסונום השוודי לינאוס (Carl Linnaeus, 1707-1778), ששייכו לסוג ריקציה.שם הסוג, Ricciocarpos, מלטינית "פרי ריקציה", על שום דמיון הצמח על מנבגיו לסוג ריקציה. שמו המדעי של המין, natans, מלטינית: "שוחה", "שט", מכאן שם המין העברי (שאינו רשמי).

הסוג ריקציוקרפוס נחשב בדרך-כלל מונוטיפי, שבו ריקציוקרפוס צף הוא המין היחיד, אולם חלק מהרשימות הטקסונומיות העדכניות מכירות במין נוסף - R. velutina, מין הגדל על הקרקע, שאחרים רואים בו שם נרדף שהוא למעשה המופע היבשתי של ריקציוקרפוס צף.

כתב: דרור מלמד

* תודה לדר בן-נתן שאסף את הטחב הנדיר בלגונה שבין המג'רסה (שפך נחל דליות) לנחל הזאכי.