אנטוסתודון אגוד

להבנת מושגי היסוד בטחבים ומחזור חייהם מומלץ לקרוא את ה"מבוא לסיסטמטיקה של טחבים"

אנטוסתודון אָגוּד הוא טחב-עלים אקרוקרפי (acrocarpous, טחב זקוף, שבו מתפתחים המנבגים בקצה גבעולי הגמטופיט), המשתייך למשפחת החבליליים (Funariaceae), יוצר גושים קטנים, לעתים צמחים בודדים פזורים בינות למיני טחבים אחרים, ניכר במנבגים זקופים, שלהם קופסיות אגסיות-כדוריות בעלות צוואר קצר. הגמטופיט ירוק בהיר, נעשה צהוב-דהוי בהתייבשותו, גובהו עד 5 מ"מ. העלים רעופים זה על גבי זה, צפופים בראש הגבעול, מעט קעורים, דמויי-ביצה הפוכה, או איזמלניים, אורכם 3-2 מ"מ, חדים או מתחדדים, מסתיימים בקצה נימי-קצר (subula), העשוי ממספר תאים מוארכים. עורק האמצע מסתיים בשליש העליון של הטרף, לעתים מגיע כמעט עד קצהו. ביובש מתעקלים העלים מעט כלפי הגבעול. זיהוי המין נעשה בעזרת זכוכית מגדלת, או מיקרוסקופ: ניתן להבחין כי שולי העלה משוננים במחצית העליונה של רקמת הטרף. זהו המין היחידי מבין בני הסוג אנטוסתודון הגדלים בישראל ששולי עליו אינם תמימים (גם בחבלילית ברבורית, שיש המשייכים אותה לסוג אנטוסתודון, שולי העלים משוננים, אולם קל להבדיל בין המינים על פי המנבגים הברבוריים של החבלילית). תאי רקמת בסיס הטרף מלבניים, גדולים, הולכים וקטנים קלפי קצה העלה, לעתים מרובעים עד משושים בקצה. לעתים קרובות תאי שולי העלה ארוכים וצרים יותר, אך אינם יוצרים גבול ברור.
אברי המין, הארכוגניה הנקביות והאנתרידיה הזכריים, ערוכים נפרדים על אותו פרט, במעין מערך "חד-ביתי" (autoicous).
קופסית המנבג (capsule) סטגוקרפית (stegocarpous, מיוונית: stego - "גג", "מכסה", carpos - "פרי"), נפתחת במכסה וכך משתחררים הנבגים ומופצים ברוח. היא דמויית-אגס הפוך, סימטרית, נישאת בקצה זיף זקוף, אורכו כ-8-5 מ"מ, מאדים בחלקו התחתון. חלקה העליון של הקופסית, שבו מתפתחים הנבגים, כמעט כדורי, מכווץ לקראת פי המנבג, חלקה התחתון - צוואר הקופסית - קצר מן החלק הכדורי. המנבגים הופכים חומים-אדמדמים ותלומים עם הבשלתם. בראש הקופסית מצנפת (calyptra) גדולה, קרומית, חלקה, דמויית-מקור צר וארוך, היוצא מבסיס אגסי נפוח. לעתים מוצאים את המנבגים כשהמצנפת זקופה לראשם ולעתים היא נוטה הצידה. המצנפת ההפלואידית היא שארית מרקמת הארכגון המכילה את תא הביצה, אותה מבקע זיף המנבג הדיפלואידי ונושאה בקצהו, תוך התפתחותו, עד לנשירתה. המצנפת נבקעת מבסיסה בסדק יחיד (מצנפת כבונה, cucullate) ונושרת עם ההבשלה, תוך שהיא חושפת מכסה מנבג (operculum) שטוח עד קמור. עם נשירת מכסה המנבג נפערת הקופסית, וחושפת פי-מנבג (peristome) מנוון, העשוי שיניים קצרצרות נשירות, או לעתים רק קרום עדין, חסר שיניים. מבנה פי-המנבג שבו טבעת השיניים יושבת מתחת לשפת הפה, הוא שהקנה לסוג את שמו, Entosthodon, מיוונית: entosthi - "בתוך", odon - "שן", לאמור: "שיניים פנימיות".
הסוג אנטוסתודון קרוב מאוד לסוג חבליל (Funaria) ויש הכוללים אותם כסוג אחד, אולם מיני האנטוסתודון שונים ממיני החבליל בכך שקופסית המנבג סימטרית ונישאת על זיף זקוף ובהיעדר פריסטום (פי-מנבג), או שפי-המנבג עשוי טבעת שיניים אחת ולא טבעת כפולה, כבמיני החבליל.
כרוב הטחבים בישראל, תקופת צמיחתו של אנטוסתודון אגוד קצרה ומתמשכת משלהי הסתיו (נובמבר) ועד לאביב (מרץ-אפריל). מנבגים בשלים ניתן למצוא בסוף החורף ובתחילת האביב (בחודשים פברואר-מרץ).
אנטוסתודון אגוד מצוי פה ושם במרכז וצפון הארץ. בית גידולו קרקעות סידניות. תפוצתו העולמית באגן הים-התיכון, אירופה וצפון אפריקה.
אנטוסתודון אגוד תואר בשנת 1848 על-ידי הבריולוג (חוקר טחבים) הגרמני מולר (Karl Johann August Friedrich Wilhelm Müller, 1818 -1899). למעשה תואר המין לראשונה כשייך לסוג אלשן (fasciculare Gymnostomum), ע"י הרופא והבוטנאי הגרמני הדוויג (Johann Hedwig, 1730-1799), הנחשב כ"אבי חקר הטחבים (הבריולוגיה)" והיה הראשון להבחין באברי המין הזכריים (אנתרידיה) והנקביים (ארכגוניה) שלהם ולתאר את מחזור חייהם. תיאור המין, יחד עם תיאוריהם של כמעט כל מיני הטחבים שהיו ידועים בזמנו, ראה אור לאחר מותו, בשנת 1801, בספרו הבסיסי Species Muscorum Frondosorum (בלטינית: "מיני טחבי העלים"). הדוויג תיאר את עלי הגמטופיט כאגודים, מכאן שם המין (גם השם המדעי, fasciculare, או fasicularis , מלטינית: "בצבר", "בחבילה", באגודה"), אך אין סידור העלים שונה מהותית מאלו של מיני אנטוסתודון אחרים.
בסוג אנטוסתודון קרוב ל-120 מינים, בישראל נאספו 6 מינים, אחד מהם משויך לעתים לסוג אחר - חבלילית (ראה: חבלילית ברבורית).

כתב: דרור מלמד