דבקה זיפנית היא צמח חד-שנתי מסועף וגבוה, עד 1 מ'. הנאחז בבגדים באמצעות זיפים מאונקלים המכסים את הגבעולים, העלים והפירות. העלה ביצי מוארך, חלקו הרחב ביותר נמצא סמוך לקצהו, שפתו מצויידת בזיפים מאונקלים, ובגללם הוא דביק מאוד. בקצה כל עלה מתמשך זיף ארוך, היוצא מתוך גבשושית מעובה, שזו תכונה מיוחדת למין זה, והוא האשם בשם המין. העלים ערוכים בדורים בני 4–6 עלים.
דבקה זיפנית פורחת באביב, ממרס עד אפריל. הפרח קטן, דו-מיני. הוא גלגלי, עם צינור קצר מאוד ואוגן של 4 עלי כותרת לבנים–ירקרקים, פרושים. הפרחים מצופפים בתפרחת המזכירה קרקפת של פרחי המורכבים (דמיון חיצוני בלבד). הוא מפריש צוף ומואבק על-ידי חרקים שוחרי צוף. הפרי נראה כשני כדורים צמודים זה לזה, מתכהה בהבשילו ונעשה סגול–שחור, אך זיפיו המאונקלים נותרים לבנים, ומסייעים להפצתו באמצעות היצמדות לשער בעלי-חיים.
דבקה זיפנית גדלה כמטפס בגדרות-אבן, בשולי פרדסים ועל שיחים, וכצמח משתרע בצידי דרכים. היא נפוצה בכל אזורי הארץ פרט לדרום הרחוק. תפוצתה העולמית משתרעת על פני חלקים נרחבים של צפון חצי הכדור המזרחי, מארצות הים התיכון והלאה צפונה ומזרחה.
העלים אכילים אחרי בישול. זרעים קלויים נחלטים כקפה. ברפואה עממית משמשת חליטת עלי דבקה זיפנית לטיפול בבעיות בעור, בדרכי הנשימה, בדרכי העיכול, במערכת ההשתנה, וכן כממיס אבני מרה וכאמצעי נגד מחלת הנפילה ונגד היסטריה.
הסוג דבקה כולל 300 מינים, בארץ 20, שליש מהם רב-שנתיים. אלה ברובם צמחים עשבוניים שגבעולם מרובע, עליהם ערוכים בדורים, והן הגבעול והן שפות העלים מצוידים בשיכים כפופים הנצמדים לבגדים ולשער יונקים.
הפרח קטן, חסר גביע או שהגביע זעיר. השחלה תחתית. הכותרת מסמרית או גלגלית, צינורה קצר, ולה 4 אונות פרושות. צבעיו צנועים (לרוב לבן או ירוק או צהבהב חיוור). הוא דו-מיני, מפריש צוף, מואבק על ידי חרקים. גם הפריה עצמית שכיחה. הזרעים נאחזים בשער בעלי-חיים.
כתב מייק לבנה