מרשנטיה רבת-צורות

להבנת מושגי היסוד בטחבים ומחזור חייהם מומלץ לקרוא את ה"מבוא לסיסטמטיקה של טחבים"

מרשנטיה רבת-צורות היא טחב כבד, ממשפחת ה-Marchantiaceae, יוצר מושבות צפופות, קשקשיות-מפורצות. יצע הגמטופיט ההאפלואידי שטוח, גלדני, ירוק בוהק, בבגרותו מסגיל בצידו התחתון, שוליו קרומיים-בהירים, גלוניים, לעתים משוננים מעט. פני היצע מנוקדות בנקבוביות אויר (air pores) לבנבנות, זעירות, אך ניכרות, המאפשרות מעבר גזים אל ומתוך הרקמה. במרכז היצע עובר לעתים מעין קו הנראה כעורק כהה לא מוגדר, מחוסר נקבוביות אויר, בפרטים הגדלים בישראל הוא על-פי-רוב אינו ניכר. היצע מתפתח למושבה על-ידי גדילה דו-קרנית מקצה גוף היצע הראשוני. מרשנטיה רבת-צורות קלה מאוד לזיהוי וניכרת בכיסים דמויי-כוסיות, שוליהם ריסניים ושטח פניהם החיצוני מגובשש, בתוכם ניצני רביה וגטטיביים (gemmae), עדשתיים, ירוקים. כשגשם ניתך על הטחב, מופצים ניצני הרביה ומתחילים לצמוח ולגדל פרט חדש. בנוסף לאופן הריבוי העיקרי, הוגטטיבי, מרשנטיה רבת-צורות עשויה להתרבות מינית. אברי המין, הארכוגניה הנקביים והאנתרידיה הזכריים, ערוכים על פרטים נפרדים, באופן מעין "דו-ביתי" (dioicous). האנתריד דמוי-תריס, מחולק ל-8-6 אונות קצרות, נישא על גבעולון (antheridiophore) קצר (עד 1 ס"מ). הארכגון דמוי-מטריה כוכבית, בת 11-9 אונות מאוצבעות-צינוריות, מפושקות, נישא על גבעולון (archegoniophore) ארוך יחסית (5-1 ס"מ). מכל צינורית מתפתחים מספר ספורופיטים דיפלואידיים, כדוריים, קורסים באופן בלתי-סדיר לשם פיזור הנבגים. עד היום לא נמצאה מרשנטיה רבת-צורות בישראל כשהיא עם ספורופיטים.
כרוב הטחבים בישראל, תקופת צמיחתה של מרשנטיה רבת-צורות קצרה ומתמשכת משלהי הסתיו (נובמבר) ועד לאביב (מרץ-אפריל).
מרשנטיה רבת-צורות מבכרת באזורנו אזורים גבוהים וקרירים וגדלה בישראל על טוף בגולן ובחרמון. בעבר היתה נדירה למדי בישראל, אך כיום ניתן למצוא אותה במשתלות ובגינות מושקות, לאחר שהגיעה כצמח גר, ככל הנראה עם כבול המשמש כמצע בעציצים. תפוצתה העולמית קוסמופוליטית, למעט באזורים הטרופיים.
המין מרשנטיה רבת-צורות תואר בשנת 1753, על-ידי הטקסונום השוודי לינאוס (Carl Linnaeus, 1707-1778). את השם מרשנטיה טבע בשנת 1713 הבוטנאי הצרפתי ז'אן מרשנט (Jean Marchant, 1650-1738), לכבודו של אביו, הבוטנאי ניקולאס מרשנט (שנפטר בשנת 1678), אשר היה מחלוצי חקר הצמחים הירודים. לינאוס השתמש בשם זה והפך אותו לרשמי ולפיכך הוא מופיע כמתאר הסוג ברשימות הטקסונומיות השונות. זהו מין רב צורות ומופעים, שבמהלך השנים תואר בידי עשרות בוטנאים כמינים נפרדים. לינאוס איחד 3 מופעים שוני צורה, שקרא להם אלפא, ביתא וגמא, תחת מין אחד, שעל שום רבגוניותו זכה לשם polymorpha, מיוונית: polis  - "הרבה", morphe - "צורה", לאמור: "רב-צורות", "רב-אנפין". חלוץ חקר הטחבים בישראל, פליקס בילבסקי (1902-1979), שספרו "מבוא לטחבים בישראל" (1963) פרץ דרך בתיאור טחבי ישראל, השתמש בתעתיק העברי - מרשנציה. שמו העברי של המין, מרשנטיה רבת-צורות, הופיע לראשונה בערך שכתבה פרופ' קלרה חן באנציקלופדיה "החי והצומח של ארץ ישראל" שראה אור בשנת 1985. אף הוא אינו שם רשמי משום שעדיין לא אושר ע"י האקדמיה ללשון העברית.
כיום מוסכמים בדרך-כלל 3 תתי-מינים של מרשנטיה רבת-צורות (ssp. polymorpha; ssp. montivagans; ssp. ruderalis), השונים בגודלם ובנוכחות או היעדר קו האמצע הכהה וצורתו על פני היצע, כאשר בישראל גדל תת-המין ruderalis.
מרשנטיה רבת-צורות משמשת כדוגמה קלאסית לטחב כבד בספרי הלימוד ומרבים לתאר את צורתה ואת מחזור חייה באיורים והסברים.
בסוג מרשנטיה כ-45 מינים, מרשנטיה רבת-צורות היא המין היחיד הגדל בישראל.

כתב: דרור מלמד

ראו גם:
Shimamura, M. (2015). Marchantia polymorpha: Taxonomy, Phylogeny and Morphology of a Model System. Plant and Cell Physiology, Vol. 57, pp. 230-256