אשבל ארץ-ישראלי הוא בן-שיח ימתיכוני שכולו מלבין, מכוסה לבד. גובהו 20–60 ס"מ. הוא אופייני מאוד לבית-הגידול של סלעים וצוקים. הזרע נובט בגומות קטנות בסלע, מחדיר שורשיו לתוך הסלע ממש.
הצמח נותר בעלוה הן בקיץ והן בחורף, היינו "ירוק-עד", אבל לא ממש ירוק: העלים, הגבעולים ואף הגביעים של אֶשְׁבָּל אֶרֶצְיִשְׂרְאֵלִי מכוסים שיער לבן הדוק. הגבעול כמעט עגול, רק בצעירותו הוא מואיל להיראות קצת מרובע כמקובל במשפחתו. העלים נגדיים, יושבים, בסיסיהם אף חובקים מעט אך הגבעול. העלים אזמליים, התחתונים מוארכים, העליונים משולשים, עלי התפרחת דמויי ביצה או מעויין.
פורח תקופה ארוכה, מאפריל עד ספטמבר. הפרחים ערוכים בקבוצות של 5 בחיק העלים העליונים. אורך הגביע 7 מ"מ, אורך הכותרת 9 מ"מ. צבעה סגול בהיר, לפעמים כהה.
אשבל ארצישראלי נפוץ בכל חלקי צפון הארץ ומרכזה. תפוצתו העולמית מצומצמת, מצדיקה את התואר "ארצישראלי": הוא אנדמי ללבאנט, גדל בארץ-ישראל ובסוריה בלבד.
בסוג 300 מינים, במיוחד בארצות שסביב הים התיכון, וכן באזורים עם אקלים ימתיכוני בדרום-אפריקה ובצ'ילי. התפרחת מעין שיבולת (מכאן השם אשבל). את הפרחים מלווים עלים לכל אורך התפרחת. הגביע פעמוני או צינורי, עם 5 שיניים שוות מחודדות; 5–10 עורקים נראים לאורך צינור הגביע. הכותרת דו־שפתנית, האבקנים חבויים בשפה העליונה, הקמורה. אך כל אלה הם סימנים הקיימים גם בסוגים אחרים במשפחת השפתניים, ויש להודות כי כללית אשבל הוא סוג בלתי מגובש, וקשה לתת בו סימנים המשותפים לכל מיניו ומבדילים אותם מאחרים. יש 11 מיני אשבל בארץ, מהם 4 חד-שנתיים ימתיכוניים, 3 רב־שנתיים עשבוניים בסלעים, 3 רב־שנתיים של בתי-גידול לחים, ו-1 נפוץ בבתה ימתיכונית.
כתב מייק לבנה